בעצם אפשר לפתוח באי-מיילים שג'רום שלח לאביו:
HowardBelsey@fas.Wellington.edu :אל
Jeromeabroad@easymail.com :מאת
תאריך 5: בנובמבר
נושא:
הי אבא - בעיקרון אני אמשיך להמשיך עם המיילים האלה - אני כבר לא מצפה ממך לענות אבל אני עדיין מקווה לכך, אם זה נשמע הגיוני.
טוב האמת היא שאני נהנה מהכול. אני עובד במשרד של מונטי קיפס (אתה יודע שהוא סר מונטי , )?? שנמצא באזור גרין פארק. זה אני ובחורה מקורניש בשם אמילי. היא מגניבה. בקומה למטה יש עוד שלושה מתמחים ינקים (אחד
מהם מבוסטון , !) אז אני מרגיש די בבית. אני מתמחה מהסוג שיש לו חובות של עוזר אישי - לארגן ארוחות צהריים, לתייק, לדבר עם אנשים בטלפון, דברים כאלה. העבודה של מונטי היא הרבה יותר מסתם דברים אקדמיים:
הוא משתתף ב"ועדת הגזע" ויש לו מוסדות צדקה של הכנסייה בברבדוס, ג'מייקה, האיטי וכו' - לא חסרה לי עבודה. בגלל הגודל של המשרד יוצא לי לעבוד בצמוד אליו - ואני כמובן גר עם המשפחה עכשיו, שזה כמו להתמזג
לגמרי עם משהו חדש. אה, המשפחה. לא ענית, אז אני מתאר לעצמי את התגובה שלך (לא כל כך קשה לדמיין...). האמת היא שזאת פשוט היתה האפשרות הכי נוחה באותו זמן. וזה היה נורא אדיב מצדם להציע אחרי שפינו
אותי מדירת החדר במרילבון. משפחת קיפס לא מחויבת אלי, אבל הם הציעו, ואני הסכמתי - והייתי אסיר תודה. אני נמצא אצלם כבר שבוע ונושא שכר הדירה עוד לא עלה - וזה אומר דרשני. אני יודע שאתה רוצה לשמוע שזה
סיוט אבל זה
לא - אני מת על החיים שם. זה עולם אחר. הבית הוא פשוט וואו - ויקטוריאני
מוקדם ", טראסה" - לא מתבלט מבחוץ אבל מסיבי מבפנים - ובכל זאת יש בו
צניעות מסוימת שבהחלט מדברת אלי - כמעט הכול לבן והמון דברים
בעבודת יד, ושמיכות טלאים ומדפי עץ כהים וכרכובים וגרם מדרגות של
ארבע קומות - ובכל הבית יש רק טלוויזיה אחת, שנמצאת במרתף בכל
מקרה, רק כדי שמונטי יוכל להתעדכן בחדשות ובכמה מהדברים שהוא עושה
בטלוויזיה - אבל זה הכול. לפעמים זה נראה לי כמו הנגטיב של הבית שלנו...
הוא נמצא בצפון לונדון, בחלק שנקרא "קילברן". זה נשמע פסטורלי אבל זה
לא פסטורלי בכלל, מלבד הרחוב שאנחנו גרים בו, מאחורי הרחוב הראשי,
כשפתאום אתה כאילו לא שומע כלום ויכול פשוט לשבת בחצר בצל של עץ
ענקי - שמתנשא לגובה עשרים וחמישה מטר וקיסוס שמטפס מלמטה עד
קצה הגזע... לקרוא רומן ולהרגיש שאתה חי בתוכו... הסתיו כאן שונה -
הרבה פחות קשה ועלי העצים נושרים מוקדם יותר - הכול יותר מלנכולי
משום מה.
גם המשפחה היא סיפור בפני עצמו - מגיע להם יותר מקום וזמן משיש לי
כרגע (אני כותב בהפסקת הצהריים). אבל בקיצור: בן אחד, מייקל, נחמד,
ספורטיבי. קצת משעמם, אני חושב. אתה לפחות היית חושב ככה. הוא מין
איש עסקים - איזה עסקים בדיוק לא הצלחתי להבין. והוא עצום! הוא גבוה
ממך בחמישה סנטימטרים לפחות. הם כולם גדולים במובן האתלטי-קריבי.
הוא בטח 1.95 מ'. יש גם בת גבוהה ויפה מאוד, ויקטוריה, שאותה ראיתי רק
בתמונות (היא במסע רכבות באירופה , ) אבל היא חוזרת לתקופה קצרה ביום
שישי, אני חושב. אשתו של מונטי, קרלין - מושלמת. אבל היא לא מטרינידד -
מאיזה אי קטן, סנט משהו - אני לא בטוח. לא שמעתי טוב בפעם הראשונה
שהיא אמרה את השם, ועכשיו זה כאילו מאוחר מדי לשאול. היא תמיד מנסה
לפטם אותי - היא מאכילה אותי בלי הפסקה. שאר המשפחה מדברת על
ספורט ואלוהים ופוליטיקה, וקרלין מרחפת מעל הכול כמו איזה מלאך - והיא
עוזרת לי להתפלל. היא ממש יודעת איך להתפלל - וזה מגניב מאוד להצליח
להתפלל בלי שמישהו מהמשפחה שלך נכנס לחדר ו א- ) מפליץ ב) צועק ג)
מנתח את "המטפיזיקה המזויפת" של התפילה ד) שר בקול רם ה) צוחק.
אז זאת קרלין קיפס. תגיד לאמא שהיא אופה. פשוט תגיד לה את זה
ותתרחק בצחקוק...
עכשיו, תקשיב טוב לקטע הבא: בבוקר כל משפחת קיפס אוכלת ארוחת בוקר
יחד ומנהלת שיחה יחד ונכנסת למכונית יחד (אתה רושם?) - אני יודע, אני
יודע - לא קל לך לקלוט את זה. בחיים לא פגשתי משפחה שרצתה לבלות כל
כך הרבה זמן יחד.
אני מקווה שאתה מבין מכל מה שכתבתי שהאיבה שלך, או מה שזה לא
יהיה, היא פשוט בזבוז זמן. בכל מקרה הכול בצד שלך - מונטי לא מתעסק
עם איבות. אפילו לא נפגשתם - רק המון דיונים פומביים ומכתבים מטופשים.
זה כזה בזבוז אנרגיה. רוב האכזריות בעולם היא פשוט אנרגיה שמתועלת
למקום הלא נכון. בכל אופן: אני צריך ללכת - יש לי עבודה!
תמסור את אהבתי לאמא וללִיוִוי, אהבה חלקית לזורה,
ותזכור: אני אוהב אותך, אבא (ואני גם מתפלל למענך)
! יו האי-מייל הכי ארוך שכתבתי בחיים!
ג'רום XXOXXXX
HowardBelsey@fas.Wellington.edu :אל
Jeromeabroad@easymail.com :מאת
תאריך: 14 בנובמבר
נושא: שוב שלום
אבא,
תודה ששלחת לי את הפרטים על עבודת המחקר - אתה מוכן להתקשר
למחלקה בבראון ואולי להשיג לי הארכה? עכשיו אני מתחיל להבין למה זורה
נרשמה לוולינגטון... הרבה יותר קל לפספס את מועד ההגשה כשאבא הוא
המורה קראתי את השאלה שלך, באורך שורה, ואז כמו טיפש חיפשתי
קבצים מצורפים (כאילו מכתב, למשל???), אבל אני מניח שאתה
עסוק/כועס/וכו' מכדי לכתוב. טוב, אני לא. איך מתקדם הספר? אמא אמרה
שנתקעת. כבר מצאת דרך להוכיח שרמברנדט לא שווה כלום? J
משפחת קיפס ממשיכה למצוא חן בעיני. ביום שלישי הלכנו לתיאטרון (כל
השבט נמצא בבית עכשיו) וראינו להקת מחול דרום אפריקנית, ואז, כשחזרנו
בתחתית, התחלנו לזמזם את אחת המנגינות מההופעה, וזה הפך לשירה
אדירה בהנהגת קרלין (יש לה קול נהדר), ואפילו מונטי הצטרף, כי הוא לא
באמת "פסיכופת חדור שנאה עצמית" כמו שאתה חושב. זה היה ממש נחמד
ומקסים, השירה והרכבת שעלתה מעל פני האדמה ואז ההליכה בגשם חזרה
לבית המקסים וארוחה של עוף בקארי מתוצרת בית. אבל אני רואה את
הפרצוף שלך בזמן שאני מקליד, אז אני אפסיק.
חדשות נוספות: מונטי איתר את החיסרון הגדול של משפחת בֶלזי: לוגיקה.
הוא מנסה ללמד אותי שח, והיום, בפעם הראשונה אחרי שבוע, הוא לא ניצח
אותי בפחות משישה מהלכים, אבל בכל זאת ניצח, כמובן. כל בני המשפחה
חושבים שאני מפוזר ופיוטי - אני לא יודע מה הם היו אומרים אם הם היו
יודעים שיחסית לבני בלזי אני ממש ויטגנשטיין. אבל אני חושב שאני משעשע
אותם - וקרלין אוהבת שאני נמצא במטבח, שבו אובססיית הניקיון שלי
נתפסת כדבר חיובי ולא כאיזושהי תסמונת אנאלית... אבל אני מוכרח להודות
שקצת מוזר לי להתעורר בבקרים לדממה השלווה הזאת (אנשים לוחשים
במסדרונות כדי לא להעיר את האחרים), וחלק קטן מהישבן שלי מתגעגע
למגבת המגולגלת הרטובה של ליווי, כמו שחלק קטן מהאוזן שלי לא יודע מה
לעשות עם עצמו עכשיו, כשזורה כבר לא צורחת לתוכו. אמא כתבה לי באי-
מייל שליווי העלה את מספר כיסויי הראש לארבעה (כיפה, כובע מצחייה,
קפושון, כובע צמר) פלוס אוזניות - אז עכשיו רואים רק חלק קטנטן מהפנים
שלו, סביב העיניים. תן לו נשיקה ממני בבקשה. ותנשק גם את אמא, ותזכור
שיום ההולדת שלה חל בעוד שבוע ממחר. תן נשיקה לזורה ותגיד לה לקרוא
את מתיו, פרק כ ד" . אני יודע שהיא פשוט מתה על מנה קטנה של כתבי קודש
בכל יום.
שפע אהבה ושלום,
ג'רום XXXXX
"נ ב בתשובה ל"שאלה המנומסת" שלך, כן, אני עדיין לבד... למרות הבוז
הברור שלך אני מרגיש די בסדר עם זה, תודה... עשרים זה ממש לא מאוחר
אצל צעירים בימינו, במיוחד אם הם החליטו להתחבר עם ישו. מוזר ששאלת,
כי אתמול חציתי את הייד פארק וחשבתי על זה שאתה איבדת את שלך עם
מישהי שמעולם לא פגשת קודם ולעולם לא תפגוש שוב. ולא, לא התפתיתי
לשחזר את האירוע...
HowardBelsey@fas.Wellington.edu :אל
Jeromeabroad@easymail.com :מאת
תאריך: 19 בנובמבר
נושא:
מר בלזי היקר!
אין לי מושג איך תקבל את זה! אבל אנחנו מאוהבים! הבת של קיפס ואני! אני
מתכוון להציע לה נישואים, אבא! ואני חושב שהיא תגיד כן!!! אתה קולט את
סימני הקריאה האלה!!!! קוראים לה ויקטוריה אבל כולם קוראים לה וִי. היא
מדהימה, מהממת, מבריקה. אני אציע לה "רשמית" הערב, אבל רציתי לספר
לך קודם. זה נפל עלינו כמו שירת שלמה ו, אי אפשר להסביר את זה אלא
כסוג של גילוי הדדי. היא הגיעה רק בשבוע שעבר - זה נשמע מטורף אבל זה
נכון! ברצינות: אני מאושר. בבקשה תיקח שני ואליום ותבקש מאמא לשלוח לי
-אי מייל בהקדם האפשרי. נגמר לי כרטיס החיוב בטלפון ואני לא רוצה
להשתמש בשלהם.
ג' XX