“כבר התלוננו הרבה על ההבדל שכביכול ניכר בין ב"ז של פולין ותחילת אמריקה לבין ב"ז של שנת הטוב המאוחרת שלו באמריקה.
הרבה ראו את ב"ז בעין לא יפה על שהתאים את יכולת הכתיבה שלו ואף שינה אותה ביחס לקהל הקוראים באמריקה. אני יכול להבין מה יש בתלונה שכזאת, כי בשביס זינגר הצעיר יותר כתב בצורה מיוחדת ובאווירה שמשכה אותי מלכתחילה, אבל בל נשכח שמדובר בסופר עילית, שגם אם שינה פנים והתאים את הכתיבה שלו לקהל מסוים, ייחודיותו עדיין תהיה ניכרת.

אם אני זוכר נכון 'מותו של מתושלח' נכתב בשנים היותר מאוחרות שלו, ככה שהוא חלק מהספרים המדוברים לעיל.
הספר הזה הוא אסופה של 20 סיפורים קצרצרים, שברובם המוחלט טובים. מצאתי כמה וכמה מהסיפורים שעוסקים בנושאי בגידה ונשים, סוגיה שבטח העסיקה הרבה את ב"ז, ודווקא מטובי הסיפורים בספר הזה הם בנושא הזה. השאר מאוד מגוונים, ובטוחני שכל מי שיקרא את זה, ימצא לפחות סיפור אחד שהוא יגדיר כפנומנלי.

אני כמובן ממליץ, וכבר סימנתי לי כמה סיפורים שם, שאקרא שוב בהמשך.”

“מי שאוהב את עגנון ימצא את מקומו גם בעולמו של בשביס זינגר. ציפיתי שיקח אותי לעולם אחר ,זר לי ולשמחתי זה אכן קרה ומהסיפור הראשון אתה נזרק לעולם נטול רחמים בו לגיבור קוראים קדיש והוא מתמודד מול צבא של מלאכי חבלה המבקשים את נשמתו.
הכל אפל בספר הזה, האירוטיות עומדת באוויר , הקורא מוזמן למצוא את דרכו ביער שרק כותרות הסיפורים מרמזות לו על הדרך.
לדוגמה: קבורה בים, המלכודת, האמת המרה, רצים ללא כיוון, שבת בגיהנום.
מי שאוהב את הממתקים שלו חריפים ושורפים בגרון וסרקזם עושה לו את זה ביג טים זה הספר בשבילו .
ואסיים בציטוט מהסיפור מות של מתושלח:"אני ירא מאלוהים ונקמתו, אמר מתושלח. רבות חטאתי בתשע מאות שישים ותשע שנותיי. התאוויתי לך, נעמה יומם ולילה".
בעירו של קין, תאוות בשרים אינה חטא, אמרה נעמה. להיפך: זוהי התכונה הנעלה ביותר שיכולה להיות לאדם."
קריאה מהנה:)”

“אם איי פעם תרצו לדעת מהי דמותו של יהודי אמיתי, לא ישראלי אותנטי אלא אחד שהגיע מהגלות, ממזרח אירופה ורצוי לאחר מלה"ע השנייה; תוכלו לזהותו בקלות עפ"י הסימנים הבאים: חזותו כפופה מעט על כי נושא שק מצפון תמידי על גבו, עיניו עששות מקריאה תמידית של עיתונים, מאזנים ומשוואות אך מפאת גאווה ורצון להרשים, ירכיב משקפי ראיה רק בחלק מהמקרים, היפוכונדר גאה הנושא שלל של מחלות מדומיינות: כואב לי הראש, יש לי סרטן ואני עומד למות.
החרדה מהמוות נוצרת בדרך כלל מאותו אירוע טראומטי שאפיין את הניצולים בסוף המלחמה ולעולם תישאר למרות ששרד עינויי תופת במחנות וראה מתים למכביר כולל קרובי משפחה ושכנים, שנינות מלווה בהומור שחור, נעבעך, נוירוטי, הישגי, מקריח ונמוך שאמו הפטפטנית גרה בברוקלין והסבתא יודעת לספר ולרקוח מעשיות נפלאות ומבדחות. כל התיאורים הללו נשמעים סטריאוטיפים למדי אך כשזה נוגע לכתיבתו של יצחק בשביס זינגר, אין נכונים מהם.
מכיוון שהיה מגדולי סופרי האידיש, יהודי פולני, ידע לתאר באופן קולע, משעשע ועסיסי את חייו של היהודי המצוי, המהגר שהצליח לשרוד את איימי השואה ומגיע "לאמריקע"
הוא לא לגמרי מתאקלם, תמיד נותר מבטא זר, רושם קצת מוזר וסיוטים מזוויעים בלילה.
"בשונאים סיפור אהבה" הוא מצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולגרום לקורא לאהוב ולשנוא בו זמנית את הדמויות הפועלות ובפרט את זו הראשית של הרמן ברודר.
את הספר "מותו של מתושלח" קראתי בהנאה מרובה.
קובץ סיפורים קודרים ומרירים על היהודים באמריקה. על גברים ונשים, תשוקות וחשקים ובעיקר בגידות, שהרי הן היו מנת חלקו של חתן פרס הנובל המפורסם.
ויקיפדיה מספרת שלא היה נאמן לאשתו, אלמה היימן וסרמן והקיף את עצמו בנשים לרוב ששימשו לו כמתרגמות, מעריצות ומקורות השראה.
וכך גם אנו למדים על הנשים בסיפוריו הקצרים: יפהפיות, חלקן כריזמטיות ומפתות למדי ועל אף שנוטה להאשים אותן בבגידה ולחזור על האמרה: אין אמון בשום אישה, הוא אינו יכול בלעדיהן והן חלק בלתי נפרד ממלחמה בלתי פוסקת בין טוב לרע, בין בדידות לבין החיים בזוגיות. הוא אוהב אותן אך יותר מכל אוהב את החופש לבחור וזה כאמור הדילמה העיקרית שלו ברוב סיפוריו.
הספר אומנם תורגם מאנגלית לעברית בידי משה זינגר (אין קרבה) אך עדיין שומר על הצביון האידי והשפה העסיסית והמצחיקה שכה מאפיינת את הסופר הגאוני.
משפטים משעשעים כמו: "מה? אני חצי עיוור. זה קורה עם השנים. אנחנו לא מתים בבת אחת, אלא בתשלומים"
או "למה לי להתחתן ושמישהו אחר ישכב עם אשתי? שהאחר יתחתן ואני אשכב עם אשתו" ועוד אחד מוצלח הלקוח מהמציאות המעוותת והאומללה של בשביס זינגר: "כל הזיכרונות מלאים שקרים; ומכיוון שאני יכול לומר רק אמת – איך אוכל לספר את זיכרונותיי?"
המרמור שוכן באופן קבוע בכל אחת ממעשיותיו וההתלבטות עם השדים מהגיהינום והמלאכים מגן עדן ראויה להערכה אם כי יוצא שהוא מפסיד כמעט בכל מערכה.
היצר הרע משתלט על דמויותיו והופך אותן לפגיעות וחלושות, בזויות ומושפלות והמציאות הנפלאה הזאת קסומה בעיני משום שהאדם חלש ונכנע לתשוקותיו עוד משחר ההיסטוריה וזה מה שהופך אותנו לאנושיים ומעניינים.
לא ניתן להפיק מהספר לקחים, רק לקנא שהיו לאיש הזה חיים מאוד מגוונים.
מבדר ומחכים!”