“כמה שאני אוהבת את כתיבתו של מולייר !

מבחינתי הוא המחזאי הקומי הטוב ביותר , כתיבתו שנונה ,קולחת , אין רגע דל ,הוא ידע לקחת מצבים שונים ומגוונים ולהקצינם, ניתן לראות זאת בצורה בולטת כאן במחזה זה , הדמות הראשית הוא היפוכונדר שבזכותו נוצרות סיטואציות משעשעות רבות ,דוגמא נוספת הוא המחזה הקמצן המתאר את הרפגון ,אדם חמדן שאהבתו היחידה בעולם הוא כסף.

עד כמה שהדבר נשמע אבסורדי למדי מבחינתי היו למולייר את כל הפרמטרים להיות פסיכולוג, הוא ידע להתמקד בדקויות הקטנות ביותר ולמרות הקלילות המאפיינת את מחזותיו יש רבדים עמוקים הסמויים מן העין ברבים ממחזותיו .”

“כאשר קוראים מחזה כזה צריך שיהיה ברקע (בתוך הראש שלנו) שהמחזה הזה נכתב לפני 350 שנה בערך. מה שיפה במחזות של מולייר זה איך הוא מצליח להבליט את שלל התכונות האנושיות הקיימות עד היום: אינטרסים, קמצנות, אהבה, ועוד רבות. המחזות שלו אקטואלים גם בימים שלנו, מהות האדם לא השתנתה.”

“אין כמו המחזות של מולייר למי שצריך צחוק טוב.
זה כמו קומדיית מצבים, אבל במחזה צרפתי.
כשחקרתי לעומק את את המחזה המסוים הזה, הבנתי שהוא הועלה לבמות בשנת 1673, ומולייר עצמו, התמוטט על הבמה (הוא היה גם מחזאי, וגם שחקן ששיחק במחזות של עצמו, כמה מודרני מצידו, ובכלל המחזות שלו אז, יכולים בקלות לדבר לתאר ולספר על התקופה של היום)איזו אירוניה.

המחזה מספר על ארגן, שהוא היפוכונדר - מן "חולה מדומה" שכל הזמן יש לו כל מני מחלות וסימפטומי דמה (רק נדמה לו) והוא עושה גם חוקנים בשביל הכיף (הוא טוען שזה בשביל הבריאות, אבל ניתן לו להנות מהספק!)

הטיפוס הזה ארגן, (שמזכיר מאוד את יורם מ"קרובים קרובים " :-) כל כך היפוכונדר שהוא מכריח וכופה על בתו להתחתן עם רופא, על מנת שאותו הרופא יטפל בו... עד כדי כך היפוכונדר.

והנה, בהצגת המחזה עצמו, ההיפוכונדר, השחקן, מת באמת.
אלאניס מוריסט אמרה את זה בשיר שלה הכי טוב "האם זה לא אירוני ?"
אני איתה. וליבי עם מולייר. המחזאי הכי מצחיק, הכי מבריק, הכי מודרני שהיה, אפשר ללמוד הרבה מן המחזות שלו. במיוחד, איך לצחוק על העולם.

ממליצה בחום, לא לתרבותיים בלבד !”