גבריאל לייטנר הוא משורר מזן מיוחד, זן נדיר. הוא החל לכתוב שירים בשלב מאוחר בחייו, לאחר שצבר ניסיון חיים כלוחם במלחמות ישראל, מדען וחוקר שפרסם מאמרים רבים, וכאמן יוצר.
עושר החוויות שצבר וחוכמת החיים שלו מעניקים לשיריו תיבת תהודה שמהדהדת אמיתות אוניברסליות עמוקות. הראייה החודרת שלו מבעד למסכי מוסכמות ופרות קדושות, נוגעת בלבבות דווקא משום פשטותה וצניעותה. כי הרי, כפי שגבריאל כתב, "אֱֱלֹהִִים נִִמְְצֵֵאת בַַּפְְּרָָטִִים הַַקְְּטַַנִִּים".
עיקרון זה מדריך אותו גם בצילומים שהוא מצלם, כאשר הוא מתמקד בפרט וזונח את ההקשר, ובכך משלים את המהלך ליצירה מינימליסטית ומופשטת שמהדהדת את הפרטים שבשיר ומרחיבה את אופק ההתייחסות שלו מעבר לפרטי והלאומי אל עבר האדם האוניברסלי, אדם באשר הוא.