“#
לפני שנים מישהי יקרה ללבי שיכנעה אותי ללכת למגדת עתידות. היא ידעה שאני לא מאמינה בכאלה אבל התעקשה שזאת מגדת מיוחדת, וחשוב שאשמע מה שיש לה להגיד לי. אמרתי "טוב, ננסה" גם כי אני חסידה של לנסות כל דבר שלא מאיים לשבור לי רגל, וגם כי באותה תקופה הייתי בשפל רציני.
הרחקנו עד נתניה ביום חורף שמשי. הגענו לשכונה די... שכונתית. היו שם מדרכות אבל אנשים הלכו על הכביש. המגדת דיברה עברית עילגת במבטא רוסי. היא קיבלה אותי בחדר שינה עם הררי שמיכות, וניסתה לדלות ממני פרטים. היא הציעה דברים גנריים שא/נשים מבקשים: שידוך, ילדים, פרנסה וכו'. אין צורך לומר שאלה לא גרמו שום התרוממות במצב הרוח שלי, בעיקר כי הם כבר היו ברשותי.

נל גיבורת הסיפור טיילה כשהיתה בת 19 עם חברים באוסטרליה. הם שמעו על מגדת עתידות והחליטו לקבל תיאור של העתיד. רוב מה שאמרה המגדת היה קשקוש, כמובן, עד שהיא מסרה לכל אחד מהארבעה את תאריך מותו. המועד של נל היה בעוד 19 שנים, כשתהיה בת 38. הספר נפתח בתיאור השבוע האחרון לחייה הנחזים של נל, שלאורך 19 השנים האחרונות טיילה, בילתה ונמנעה מקשרים ארוכי טווח. בשבוע האחרון לחייה היא נפטרת ממעט הרכוש שצברה, מוסרת את רוב הכסף שלה לצדקה, כותבת מכתבים לקרוביה וחבריה, מתכננת את ארוחתה האחרונה ומחכה למוות במלון מפואר, לבושה בשמלת נשף שכורה, מגרדת ולוחצת. היא רק צריכה לעצום עיניים לשעה או משהו כי היא מאד עייפה... ולהמתין למוות.

הרעיון של הספר הזה אמנם אינו חדש או מקורי, אך הוא מעניין. מה תעשו בימים האחרונים לחייכם, בהנחה שתדעו את יום מותכם, ואתם לא אסירים שנידונו למוות. הבחירות של נל מעניינות, כי הן צופות פני העתיד: איך תיראה גווייתה כשימצאו אותה מתה? איזה סוג של סגירת מעגל יקבלו קרוביה כשיקבלו את מכתבה האחרון? מה יעשו אנשי המלון בו היא תימצא עם השמלה השכורה, שמוצמד אליה פתק עם כתובת החנות שצריך להחזירה? המון התעסקות במה שיקרה לאנשים אחרים אחרי המוות שלה, כמעט שום עיסוק במה שהיא מרגישה לגבי מותה.

שלושת הרבעים הנוספים של הספר לא התקרבו לעניין שעורר בי חלקו הראשון. הם נעו בין "חביב" לבין "כמעט משעמם". דמויות נוספות צצו, כולל זקנה תמהונית שהיא לפעמים דמנטית, אבל ברגע הנכון צלולה ועושה את מה שצריך. בטרפילד מקפידה על צדק חלוקתי ומספקת לכל דמות את מה שמגיע לה בסוף. ככה צריך. בקיצור – מי שרוצה לקרוא רבע ספר חמוד ומעורר מחשבה – זה הרבע בשבילו.”