״עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן הוּא יָשַׁב וְדִמְיֵן
אֵיךְ הַכֹּל שָׁם בַּחוּץ כָּל כָּךְ מְעַנְיֵן,
וּכְשֶׁאַבָּא בַּבֹּקֶר אֶת הַדֶּלֶת פָּתַח,
קָפַץ לוֹ חָתוּלִיק, אָץ רָץ וּבָרַח”.
לוּלִיק, חָתוּל גִ׳ינְגִ׳י בֵּיתִי וּמְפֻנָּק, מַחְלִיט בֹּקֶר אֶחָד לְהַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ וְלָצֵאת לְטִיּוּל בַּשְּׁכוּנָה.
בְּמִפְגָּשׁוֹ עִם הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ הוּא מֵבִין שֶׁלְּעִתִּים הַמְּצִיאוּת שׁוֹנָה מִן הַדִּמְיוֹן, שֶׁנֶּחְמָד לְהִתְנַסּוֹת בִּדְבָרִים חֲדָשִׁים, אֲבָל נֶחְמָד גַּם לַחְזֹר הַבַּיְתָה, מְקוֹם מִבְטַחֵנוּ. בַּחֲרוּזִים נֶהֱדָרִים, בְּהוּמוֹר וּבְקֶסֶם מְבַטֵּא הַסִּפּוּר אֶת הַהִתְמוֹדְדוּת עִם הָעוֹלָם הַגָּדוֹל וְאֶת מְקוֹמָם שֶׁל הַבַּיִת וְשֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה כְּגוֹרְמִים מְנַחֲמִים וּבְטוּחִים.
אָרִי זִיגְמָן, אָב לִשְׁתֵּי בָּנוֹת, שְׁתֵּי כְּלָבוֹת וּשְׁנֵי חֲתוּלִים, מַגְשִׁים בְּאֶמְצָעוּת לוּלִיק, חֲתוּלוֹ הַשּׁוֹבָב, אֶת חֲלוֹמוֹ לִכְתּבֹ לִילָדִים וּלְעוֹדֵד אוֹתָם לַחְלֹם, לְהִסְתַּקְרֵן וּלְהִתְנַסּוֹת, אַךְ גַּם לְהַעֲרִיךְ אֶת מָה שֶׁמִּתַּחַת לְאַפָּם.