מסמך זה נכתב במחצית הראשונה של 2024.
הוא שאב השראה מספריהם של ישראל טל ויצחק בן ישראל על הביטחון הלאומי ומעבודות מחקר שנעשו בידי גדי איזנקוט וגבי סיבוני (ב-INSS) ויצחק בריק וגרשון הכהן (באוניברסיטת רייכמן). כמו כן הוא ניזון מתובנות שעלו בשיחות עומק עם אסף אוריון, גדי איזנקוט, גיורא איילנד, אמיר אשל, יצחק בן ישראל, אהוד ברק, יצחק בריק, בני גנץ, גרשון הכהן, ישראל זיו, דן מרידור, עמיקם נורקין, יעקב עמידרור, יובל שטייניץ, דן שיפטן, אמנון שעשוע - ורבים אחרים. עם זאת, האחריות על הכתוב מוטלת על הכותב בלבד.
1
• העם היהודי הוא עם קטן, ייחודי, עוצמתי ונרדף.
• מדינת ישראל נועדה לתת מענה לאיום הקיומי הנשקף לעם היהודי אבל גם היא עצמה ניצבת בפני איום קבוע של השמדה. בהיותה מדינה יהודית במרחב ערבי־מוסלמי, בהיותה מדינה דמוקרטית במרחב של עריצות פוליטית ובהיותה מדינת שפע במרחב של עוני וייאוש - קיים מתח מובנה בין ישראל ובין הסביבה אשר בתוכה היא מתקיימת.
• בהיותה מדינה ציונית ישראל נמצאת בסכסוך מר ועמוק עם כוחות חזקים של האסלאם הרדיקלי, הלאומנות הערבית והלאומנות הפלסטינית אשר שואפים להחריב אותה.
• אי לכך, המצב הישראלי הוא מצב אנושי ייחודי. מצב של דמוקרטיית־סְפָר. מצב של חברה חופשית החיה על חרבה. מצב של מדינה מתקדמת אשר האויבים המקיפים אותה שואפים למוטט אותה ולרצוח את אזרחיה.
• כך שבאופן מהותי ישראל היא מדינת־עימות. מדינת־מאבק. מדינת־צונאמי. מדינה אשר חיה בדריכות מתמדת לקראת נחשול האלימות הבא אשר יכה בחופיה.
• את העימות בין ישראל ובין שכניה מאפיינים יחסים א־סימטריים מובהקים.
• ישראל היא מוצב קדמי ובודד של דמוקרטיה ציונית במרחב אשר ערכיו שונים באופן מהותי מערכיה.
• ישראל היא גמד גיאוגרפי. בעוד העולם הערבי משתרע על 14.6 מיליון קמ"ר, לישראל הריבונית כ-22 אלף קמ"ר ולישראל שממערב לירדן כ-28 אלף קמ"ר. יחס של 1:666.
• ישראל היא גמד דמוגרפי. בעוד בעולם הערבי כ-430 מיליון בני אדם ובעולם המוסלמי כ-1.9 מיליארד בני אדם, אוכלוסיית ישראל מונה כעשרה מיליון והאוכלוסייה היהודית בישראל מונה כ-7.2 מיליון. יחס של 1:45 ו-1:250 בהתאמה.
• ישראל איננה הומוגנית. בין הים התיכון לנהר הירדן חיים מיליוני בני אדם אשר אינם מזדהים עם מדינת הלאום של העם היהודי, וחלקם אף רואים בה מסגרת מדינית מדכאת ועוינת.
• ישראל דחוסה. הליבה הדמוגרפית־כלכלית- אסטרטגית שלה ממוקמת ברצועת חוף צרה בת כ-5,000 קמ"ר אשר אינה רחוקה מהגבולות ומאוכלוסיות עוינות. למדינה אין עומק אסטרטגי.
• ישראל רגישה באופן יוצא דופן לחיי אדם.
• ישראל בודדה בכך שהיא איננה שייכת באופן טבעי ומלא לשום משפחה של עמים - והאנטישמיות מעוררת עוינות כלפיה בחלקים נרחבים של העולם.
• ישראל לא יכולה לנצח את אויביה ולכפות עליהם את סיום הסכסוך, בעוד אויביה יכולים לנצח אותה ולסיים את קיומה. התבוסה הישראלית המלאה הראשונה תהיה גם התבוסה האחרונה - והסופית.
ואולם מעבר לעובדה שישראל ניצבת בפני אתגר הא־סימטריה הרב־ממדית, היא ניצבת בפני אתגר מהותי: כיצד להבטיח את קיומו של נווה־מדבר של חירות המוקף בעוינות, בעריצות ובקנאות. כיצד לגונן על מדינה יהודית ודמוקרטית מפני כוחות אדירים המבקשים למחוק אותה מהמפה.
2
• הדרך היחידה להבטיח את קיומה של ישראל בתנאים קשים אלה היא להקים ולקיים קיר ברזל (זאב ז'בוטינסקי) אשר יאפשר למדינה להתעצם, יאפשר לתושביה לחיות בין המלחמות בשלווה יחסית - ויגרום לאויביה להבין שאין להם סיכוי להביס אותה.
• קיר הברזל מושתת על ההון האנושי יוצא הדופן של העם היהודי ושל כלל אזרחי ישראל. אלה בונים עוצמה לאומית אמיתית המבוססת על עוצמה מדעית־טכנולוגית, עוצמה כלכלית, עוצמה צבאית ועוצמה רוחנית־מוסרית.
• קיר הברזל מושתת על היותה של ישראל גם אתונה וגם ספרטה. ללא איזון אתונה־ספרטה ראוי, ישראל לא תוכל לשרוד.
• קיר הברזל מושתת על היותה של ישראל מדינת־סדר מאורגנת היטב.
• קיר הברזל מושתת על שיווי משקל מדויק בין כוח־העמידה של ישראל (העוצמה הכוללת והפוטנציאלית של האומה) ובין כוח־המחץ שלה (אשר בא לידי ביטוי בפועל אל מול האויב בשעת מלחמה).
• קיר הברזל מושתת על הבנה רחבה של מושג הביטחון הלאומי, הכוללת בתוכה שגשוג כלכלי, חוסן חברתי, אתוס משותף, תחושה של ערבות הדדית, מנהיגות ראויה, ממשל איכותי, תכנון ארוך טווח - ומדינה השואפת להיות מדינת מופת.
• קיר הברזל מושתת גם על הנכסים האסטרטגיים של ישראל [צה"ל; הברית עם ארצות הברית; דימונה; יכולת מדעית־טכנולוגית גבוהה], וגם על האימוץ והיישום של אסטרטגיה לאומית נכונה.
• האסטרטגיה הלאומית המתַחזקת ומחזקת את קיר הברזל מושתתת על תפיסת ביטחון מפוכחת אשר חייבת לתת מענה יצירתי לחולשות המבניות של ישראל ולא־סימטריה הרב־ממדית בינה לבין שכנותיה.
3
תפיסת הביטחון ההיסטורית של מדינת ישראל גובשה בידי דוד בן־גוריון בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. היא נועדה לתת מענה למצב הישראלי בהסתמך על כמה וכמה הנחות יסוד:
• על ישראל להתמודד עם האיום הקיומי הגלום בפלישה של צבאות ערביים סדירים לתחומה בניסיון להחריב אותה.
• על ישראל לקיים ברית אמת עם מעצמה עולמית אשר תעניק לה מטריית־מגן אסטרטגית.
• כיוון שישראל לא יכולה לנצח את אויביה, אין לה עניין במלחמות - אבל בכל סבב מלחמתי אשר נכפה עליה, עליה להכריע את צבאות ערב. התוצאה המצטברת של רצף של הכרעות אמורה להרתיע את האויבים ולגרום להם לנטוש את דרך המאבק ולבחור בדרך של הידברות ודו־קיום.
• כדי לאזן את הא־סימטריה הגיאוגרפית בינה ובין אויביה, על ישראל לוודא שהמלחמות נגדם הן מלחמות התקפיות המתנהלות בשטחם.
• כדי לאזן את הא־סימטריה הדמוגרפית בינה ובין אויביה, על ישראל להפיק מתוך כוח־העמידה שלה כוח־מחץ יוצא דופן ולא מידתי. נדבך אחד של כוח־המחץ הוא צבא גדול; נדבך שני הוא עליונות איכותית, מדעית וטכנולוגית; נדבך שלישי הוא חברה מגויסת ומדינה מאורגנת היטב. נוסף לשלושת הנדבכים הללו של כוח־המחץ, ישראל זקוקה גם להגמוניה של דימונה.
• כדי שכוח־המחץ יוצא הדופן והלא־מידתי לא יביא לקריסה של כוח־העמידה, על הצבא להיות בעיקרו צבא מילואים, על המלחמות להיות קצרות, על הוצאות הביטחון להיות מרוסנות, ועל ישראל לשאוף לכך שלא תהיה במזרח התיכון אף מעצמה גרעינית עוינת.
• כדי לאפשר ביטחון לאומי המבוסס על צבא מילואים ומלחמות קצרות, חייבת להיות לישראל עליונות מודיעינית (אשר תעניק זמן גיוס), עליונות אווירית (אשר תעניק הגנה עד להשלמת הגיוס) ויכולת של הגנה מרחבית (המעכבת את האויב).
• מלחמות־מחץ קצרות על אדמת האויב אמורות לתת מענה גם לממדים האחרים של הא־סימטריה בין ישראל לבין אויביה. הן מאפשרות להגיע להישג מכריע לפני שהחמצן המדיני אוזל; הן מרחיקות את הלוחמה מליבת המדינה; הן חוסכות בחיי אדם; הן מצמצמות את הסיכון של התקוממות פנימית; הן מאפשרות שחרור של המילואים, חזרה לשגרה וחידוש הצמיחה בתוך זמן קצר; הן מונעות מלחמות התשה אשר משרתות אויב שלרשותו משאבים רבים, שטח בלתי מוגבל, כוח אדם עצום ונכונות להקריב חיים; הן שוללות את האפשרות הקטסטרופלית של תבוסה ישראלית.
בהתאם לכך, שלושת עמודי התווך של תפיסת הביטחון ההיסטורית הם התרעה, הכרעה, הרתעה.
• ההתרעה המודיעינית אמורה לאפשר למדינה קטנה להפוך למעצמה צבאית בתוך יומיים־שלושה באמצעות מימוש מהיר של כוח־המחץ המרבי שאותו ניתן להפיק מתוך כוח־העמידה הכולל של האומה.
• ההכרעה הצבאית אמורה להוציא את האויב משיווי משקל, למוטט את המערכת הלוחמת שלו ולשלול ממנו את היכולת להמשיך בלחימה.
• ההרתעה האסטרטגית אמורה להפוך את ההכרעה הצבאית הנקודתית לחלק מהצֶבֶר של חוויות תבוסה אשר מפחיתות את הרצון של האויב לשוב לשדה קרב, מאריכות את פסק הזמן שבין המלחמות, ובסופו של דבר מובילות לפיוס פרגמטי. פיוס של בלית ברירה. פיוס הנובע מחוסר היכולת לסדוק את קיר הברזל הישראלי.
הביטוי הצבאי של תפיסת הביטחון היה הקמה של צבא אשר היה בנוי על חמישה יסודות: מודיעין איכותי, חיל אוויר מעולה, חיל שריון חזק, חי"ר נועז וצבא מילואים גדול מאוד. גמישות מבצעית וניידות גבוהה נועדו לאפשר תנועה מהירה מזירה לזירה והתמודדות טורית עם מלחמה רב־זירתית. שילוב בין צבא סדיר קטן ועוצמתי ובין צבא המילואים, המודיעין וחיל האוויר נועד לאפשר מעבר מהיר מהגנה להתקפה כדי להשיג הכרעה בלי להגיע לשיתוק מדינתי ממושך ולקריסה כלכלית.
אבל מאחורי תפיסת הביטחון ניצבה גם המערכת הרעיונית, הערכית והארגונית הכוללת של הממלכתיות הישראלית. מנהיגות ראויה, מדינה עוצמתית ומאורגנת היטב, אתוס ציוני־חלוצי משותף ואמון של האזרחים במוסדות אפשרו לישראל של 1973-1953 להיות גם אתונה וגם ספרטה. התוצאה היתה כוח־עמידה שהלך והתעצם [שילוש של האוכלוסייה, מאות יישובים חדשים, תריסר בתי חולים חדשים, חמש אוניברסיטאות, צמיחה שנתית ממוצעת של שמונה־עשרה אחוזים] וכוח־מחץ שהתעצם בהתאם.
תפיסת הביטחון ההיסטורית של מדינת ישראל היתה גאונית. היא איתרה סדק בחומת ההיסטוריה והרחיבה אותו ככל הניתן. היא איתרה אלומת אור בתוך אפלת הסכסוך והעצימה אותה באופן מעורר השתאות. היא ניתחה באופן מדויק את הנסיבות הטרגיות שבתוכן ישראל לכודה ומצאה דרך לצאת מן המלכודת - כנגד כל הסיכויים. אסטרטגיה לאומית נכונה אפשרה לישראל לנצח ב-1956 וב-1967 ולעמוד גם ב-1973 ולזכות לשורה של הסכמים מדיניים מ-1975 ואילך.
גם הנכסים האסטרטגיים שאותם ישראל בנתה וגם תפיסת הביטחון המבריקה אשר הנחתה אותה בעשורים הראשונים לקיומה, העמידו את קיר הברזל אשר אִפשר לישראל לשרוד, לשגשג ואף לזכות בשלום.
