פתח דבר: לנצח את השטן


בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. אחר כך הסתפק האל בתפקיד השדכן, והטיל את עיקר העבודה האלוהית על מלאכי השרת. השטן, לעומת זאת, אינו זקוק לאלוהים כדי להוציא לפועל את תוכניותיו. הוא פועל באמצעות בני אנוש המשתפים עמו פעולה לאחר שגייס אותם לצרכיו בדרכי הונאה. זהו עידן השטן, עידן שבו המין האנושי אמנם הגיע לפסגת ההתפתחות הרציונלית, המאפשרת לו לשוחח עם מכונות בשפת אדם, אך הרשע ומעשי הזדון עודם מתקיימים במחוזותינו. הכלים העיקריים המשמשים את השטן הם שקר והונאה. באמצעותם הוא מפלס את דרכו אל מוחות תמימים ונואשים. זהו לא השטן בן הפמליה השמימית, הקורא תיגר על אלוהים בספר איוב, אלא השטן שמקומו מחוץ לבריאה. הוא מופרד מהטבור ומנשמת אנוש גם יחד. הוא מרושע באמת.


הדורות האחרונים של הפלסטינים ברצועת עזה נפלו קורבן בידי השטן ועוזריו. הייאוש של תושבי עזה הוא תוצאה ישירה של העוני. הדלות משמשת קרקע פורייה לצמיחתו של פונדמנטליזם, המעודד אנשים להאמין שניתן להגיע לישועה באמצעות מעשי שטן כמו שקרים, ליבוי שנאה, רצח, אונס ועינויים של מי שנחשבים כופרים מלידה. לפי אותו היגיון מעוות, מי שיקריבו עצמם על מזבח הג'יהאד - מלחמת הקודש - יזכו להיכנס בשערי גן העדן, ומי שישרדו יזכו לחסות תחת כנפיו של חמאס.


לא לצפות את הבלתי צפוי, להתעלם מהנבואה, לא לשמוע, לא להקשיב, לצלול לאפלה ולהסתופף בקרבת הגיהינום - אלה הם מעשי רשע. כאשר החושים חסומים, או אז השטן פועל. שלטון חמאס הכין את הבמה למחול של השטן בעת שחושיו של הקורבן התקהו. השטן מתכנן את תוכניותיו בסבלנות ולאורך זמן. לעתים התכנון השטני מתחיל בפנייה לאלוהים, לחסד ולרחמים, כמו במקרה של חמאס, שהיה במקורו מיזם רווחה דתי שסיפק תמיכה עממית, וסלל את דרכו להצלחה בבחירות המקומיות והכלליות. חמאס ביצר בהדרגה את כוחו כשאנשים הנזקקים לסעד, שמטה לחמם תלוי בארגון, נסחפו אחר מנהיגיו שטופי השנאה. זהו תהליך המוביל לציות, שבו מוּסרת כל אחריות אישית מכתפיהם של המצטרפים אל ההמון המוסת. הייסורים של היחיד מקבלים משמעות באמצעות ההמון, שהוא חלק ממנו. ניתן לכנות תהליך זה "קרַאודיפיקציה" (crowdification), מאחר שהוא מעודד את היחיד למצוא גאולה, מזויפת כמובן, בחיק ההמון. באמצעות השרשת הציות ותהליך הקראודיפיקציה הופכת השנאה לאכזריות. לעתים קרובות, הקורבנות האזרחים של חמאס הנם אנונימיים מבחינתו. אופן הפעולה של חמאס מוכיח כי הוא אינו רואה במלחמה אמצעי להשגת מטרה. בניגוד גמור לאִמרה הנודעת של קלאוזביץ, חמאס אינו תופס את המלחמה כאמצעי להשגת מטרה, אלא כמטרה בפני עצמה. לדידנו, מי שמצדיקים ומבצעים פעולות מלחמתיות מסוג זה חייבים למות. ראוי להתייחס, בהקשר זה, ל"תובנה" הצדקנית הנפוצה בימים אלה, שהרעיונות של חמאס יוסיפו להתקיים גם אם הארגון עצמו יוכחד. לדברים אלה, המתיימרים להישמע אובייקטיביים, אין כל בסיס במציאות; רעיונותיו של חמאס שוכנים בראשם המעוות של חבריו, שאצלם אין כל מרווח בין החלטה לפעולה. הטרור הוא אמצעי לתפיסת השלטון ולשימורו, כמו גם להתעשרות אישית וקולקטיבית של מנהיגי הטרור. מבחינת אותם מנהיגים, סחיטה באמצעות החזקת בני־ערובה, עינויים ורציחות אכזריות הנם אמצעים כשרים להשגת מטרותיהם.


ההצלחה הרת־האסון של חמאס ב־7 באוקטובר 2023 מוכיחה כי הטרור השטני לא נעלם עם חיסולם של בן־לאדן ודאעש. הטרור, כדרך צינית לצבירת עושר ולתפיסת שלטון, ממשיך בפעולתו, וימשיך לעשות כן עד שהמעצמות הגדולות יכריעו ויחליטו להכחיד אותו. מתברר כי העולם הנאור אינו כה נאור כפי שהוא מחשיב את עצמו. בסופו של דבר, אי־אפשר להביס את הרשע השטני בטרם יבין העולם הנאור מהם שורשיו. המין האנושי הגיע לרמות חדשות של עושר וליכולת טכנולוגית כמעט בלתי נתפסת. הטרגדיה היא, שריכוזי ההון נוסקים לשמים, אך טרם נוצלו להכחדת תהומות העוני והשנאה.


לאחר פיגועי 11 בספטמבר ומעשי הטרור של דאעש בעיראק ובאפגניסטן, כָּשַׁל עולם המחקר בארצות הברית בניסיונו לעקוב אחר הטרור ולהתחקות אחר שורשיו, והסתפק בפתרונות סימפטומטיים. ההכרה בכך שהטרור צומח וניזון מרקבובית העוני פירושה הודאה באשמתו ובכישלונו של ההון העולמי בהתמודדות עם העוני. לפיכך, לא ניתן להתעלם מהנימה האפולוגטית של הדוקטרינה, המתחקה אחר הסיבות הפסיכולוגיות, הפסיכופתולוגיות, הנסיבתיות והאחרות לטרור.


עליית הטרור הפשיסטי בגרמניה, באיטליה ובספרד, במחצית הראשונה של המאה ה־20, המחישה את הסכנה הטמונה בעוני, העלול לדרדר ציוויליזציות לתהומות הפונדמנטליזם והטרור. התוצאות החיובית של גישת ה"ניו דיל" שאימצו האמריקאים מעידות על האפשרות להצליח במלחמה בעוני, המזין את הטרור.


עם זאת, ראוי לזכור כי עוני לא תמיד מוליד טרור שטני ורצחני. לפי המִשנה, קיימות דרגות שונות של קדושה ודרגות שונות של טומאה. הפופוליזם הלאומני שהתפשט בעולם נחשב לדרגה נמוכה יותר של טומאה, והוא צובר תאוצה בעיקר בקרב שכבה שלמה של בני אדם שנותרו מאחור על אף עושרן הבלתי נתפס של המדינות שבהן הם חיים. הייאוש של מי שאינם רואים עתיד לקיומם או סיכוי לצמיחה הוא זה שמוביל את הקבוצות שנותרו מאחור לתִחזוק הפופוליזם הלאומני, שמהווה בעיה כרונית ואיום קיומי על הדמוקרטיה. במקביל, הטרור מתקשר, בדרך כלל, בתודעת המערב למהגרים מארצות שונות, בעיקר מוסלמים. קישור נפוץ זה מלבה שנאה כלפי המהגרים ותורם להתפשטות הפופוליזם. אף על פי שהעוני הוא ערש הטרור, ראוי לזכור כי הוא אינו ערש הטרור היחיד. הטרור ניזון לא רק מעוני ומהגירה, אלא גם מהתפשטותם של שקרים, לאומנות, חינוך פונדמנטליסטי, תהליכי קראודיפיקציה ועוד.


אי־אפשר להתעלם מהעובדה, שהפונדמנטליזם והטרור הג'יהאדיסטי ניזונים מפערי העושר, החמורים במיוחד במצרים, באיראן, בסוריה, בעיראק, בערב הסעודית, וביתר מדינות המפרץ, לעומת שאר חלקי המזרח התיכון. אף כי במדינות האזור מתרכזת אוכלוסייה של כ־380 מיליון איש, 70% מסך התמ"ג - תוצר מקומי גולמי - האזורי נמצאים בבעלותם של 10% מהאוכלוסייה בלבד. בקטאר, המדינה העשירה ביותר באזור, התמ"ג לנפש הנו יותר מ־110 אלף דולר, כלומר כמעט פי שניים מהתמ"ג לנפש במערב אירופה. מצב זה יוצר תחושת חורבן, בבחינת "מנגד תראה את העושר אך אף אל קמצוץ ממנו לא תבוא".


חמאס מיהר להעמיד את היהודים אל הקיר, ולהמציא עלילה שלא יכול היה להמציא אפילו השׂטן. כשיהודים נרדפו בתקופת השואה, ארצות הברית הצטרפה למלחמה נגד הטרור רק לאחר שכמעט נשלמה מלאכתו של השׂטן הנאצי. אין פשע חמור יותר מאשר לעמוד מנגד, לא לעצור את עקדת יצחק, לא להושיט יד לטובע, לא להגיש פת לחם לגווע, לא להציע קורת־גג לקופא מקור, ולא לעצור את קטרי השטן שהובילו רכבות אל התופת. אני הייתי שם, היכן שהפשעים האלה התרחשו. סייעתי לעורך הדין המנוח, שמואל תמיר, לחשוף במשפט קסטנר את מי שמכר את נשמתו לשטן.1


היום אני זועק את זעקתם של החטופים הישראלים המוחזקים בעזה. הפקרה היא פשע, ולהיות מופקר זאת חוויה מזוויעה. כשהשערים ננעלים והמפתחות מושלכים, אתה מת. אף אם אתה עדיין בחיים, אתה נמצא בגיהינום. לעזאזל! אף על פי כן, התגלה צדיק אחד בדורו: ג'ו ביידן. כבר בימים הראשונים של המלחמה מיהר הנשׂיא האמריקאי להביע את תמיכתו הבלתי מעורערת בזכותה המלאה של ישׂראל להגן על עצמה מפני האיום הקיומי שנשקף לה מחמאס, והכריז כי יש לשחרר את עזה מידי ארגון הטרור. הוא ניסח זאת כך: "לעם הפלסטיני מגיעה מדינה משלו - ועתיד ללא חמאס". כפי שטוען ספר זה, הדוקטרינה של ביידן מתבססת על הרעיון, שניצחון במלחמה העולמית נגד הטרור תלוי בפיתוח כלכלי ובדמוקרטיזציה של אזורים מוכי־טרור. הדוקטרינה הזאת הובילה את ביידן להכיר בנסיבות החברתיות־כלכליות של טרור חמאס, ולגבש את חזונו לגבי פתרון הבעיות החברתיות־כלכליות ברצועת עזה. לפיכך, ארצות הברית ונשיאהּ צריכים למלא תפקיד מרכזי בגיבוש תוכנית לשיקום עזה, כמו גם בעקירת הטרור מן השורש, ובהבטחת יציבות אזורית עם סיום המלחמה.


עידן שרון, אולמרט וביידן


בשלהי תקופת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלת ישראל, המחלוקת הטריטוריאלית בין ישראל לעזה באה אל סיומה עם אישור תוכנית ההתנתקות. הועלתה אז האפשרות לפתור את הבעיה של עזה באמצעות שיקום ופיתוח, ולמצוא פתרון למחנות הפליטים, הגדלים בלי הרף, שבהם מתרכז העוני. ביידן, ששימש אז סנטור, ערך ביקור אצל ראש הממשלה שרון בישראל, שבמהלכו ביטא את תמיכתה הפוליטית והכלכלית של ארצות הברית בקידום ההתנתקות ובפתרון חברתי־כלכלי של בעיית עזה. לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 מיהר הנשיא ביידן להגיע שוב לביקור, ולבטא את תמיכתה המלאה של ארצות הברית בישראל. מימי כהונתו כסנטור ועד לכהונתו כנשיא, הדוקטרינה של ביידן, לגבי הקשר בין עוני וטרור, לא השתנתה. המחקר שלפנינו מתחקה אחר עמדתו העקבית, לפיה הנחלת תבוסה לטרור מחייבת מציאת פתרון סוציו־אקונומי.


במהלך שני העשורים האחרונים עסק המכון לרפורמות מבניות במחקר ובהסברה על אודות יחסי הגומלין בין עוני, פונדמנטליזם וטרור, תוך התמקדות במשבר הסוציו־אקונומי בעזה, המאיים על ביטחונה של ישראל ועל עתידו הגיאופוליטי של המזרח התיכון בכללותו. באמצעות סדרת מחקרים אקדמיים, כנסים בינלאומיים ופרסום ניירות עמדה, הקדים המכון להתריע על כך שלא רק שמתקיים קשר שטני בין עוני, פונדמנטליזם וטרור, אלא שקשר זה מאיים על בני האדם החיים משני עברי הגבול. למרבה הצער, המסקנות של המחקרים שערכנו במסגרת המכון התאמתו באחרונה.


מלחמת אוקטובר - מלחמת טרור מדינתית


בעת שספר זה רואה אור, חלפה יותר משנה מאז פרוץ מלחמת ישראל-חמאס באוקטובר 2023. המלחמה, שפרצה בדיוק 50 שנה ויום אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, עדיין ממשיכה לגבות קורבנות. לכאורה, מדובר בעוד מלחמה על רצף המבצעים והמלחמות הארוך בין ישראל ועזה, הנמשך כבר קרוב לשני עשורים, מאז עליית חמאס לשלטון. אך, למעשה, מדובר במלחמה מסוג חדש, שאינה ממשיכה את קודמותיה. אין זה עימות בין מדינה מפותחת לאספסוף טרוריסטי, אלא מלחמה בין מדינות; זהו מאבק בין איראן וגרורותיה לישראל וארצות הברית. זאת מלחמה חדשה מכל הבחינות: אופיו של שדה הקרב, השימוש בציוד צבאי ובכלי משחית חדשניים, משך הלחימה והיקף הנלחמים נגד ישראל בכל החזיתות, המגיע לכמעט 80 אלף לוחמים מאומנים בשירות ארגוני הטרור. כל אלה נחושים לחסל את הכופרים באשר הם, כשהם לוחמים תחת הדגל הדתי והדגל הלאומני גם יחד, ומוכנים למות כדי לרצוח. אם כן, כמעט הכול השתנה, אך נותר על כנו העוני של המשפחות שמהן מגיעים הטרוריסטים, ונותרה על כנהּ השליטה התאוקרטית של מנהיגי הטרור בעזה ובתושביה.


בעשורים האחרונים, מערכת היחסים של ישראל עם שכנותיה השתנתה לחיוב, וללא הכר, מאחר שירדן, מצרים, איחוד האמירויות, ובפועל גם ערב הסעודית, שומרים על הסכמי השלום או על הסדרי שלום דה־פקטו עם ישראל. התפתחויות אלה מעבירות, באופן בולט, את הפעילות של חמאס וישראל מההקשר המקומי, המכריע לכאורה, למצב הדורש הכרעה בין־מעצמתית. מאחר שלא מומשו ההסכמים בין ישראל והרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ) עבר השרביט לידי איראן וגרורותיה, חמאס וחזבאללה. המשמעות - רק ועידת פסגה, שתכונן הֶסדר בין המעצמות, תצליח לסגור על חמאס המרוסק, ולהביא להתחדשותה של עזה באמצעות דה־חמאסיזציה ומיגור העוני.


סין מפעילה את כל כוחה הכלכלי, הפוליטי והצבאי כדי להיות שותפה ריאלית בכל הסדר בין־מדינתי, בתחומי השפעתה. באמתחתה השקעות בסך כולל של יותר מטריליון דולר במסגרת גלובליזציה נוסח סין, שעיקרה במזרח התיכון. גלובליזציה זאת כוללת הסדרים כלכליים, בעיקר בתחום הנפט, עם ערב הסעודית; תיווך של סין בהסדרים מדיניים עם איראן וגרורותיה, כמו במקרה של מלחמת הפרוקסי בתימן, בין כוחות המקורבים לערב הסעודית ולאיראן; פריסה של מערכות ניהול ועבודה בפרויקטים רבים לאורכה של דרך המשי החדשה; וניהול של כ־20 ועידות, כנסים ומפגשים מכוננים עם הצדדים השונים כדי להגיע לפתרון הסכסוך במזרח התיכון - בשיתוף הליגה הערבית וארגונים מוסלמיים נוספים - כדי להגיע לשעת הכושר שבה יושג הסדר כולל במזרח התיכון.


האינטרסים הפוליטיים והמוחשיים של סין במזרח התיכון הנם רבים ומגוונים, וכוללים, בין השאר, את בנייתה של "קהיר החדשה" במצרים; התקנת מערכת האנרגיה בנמל יאנבו הסעודי שלחופי הים האדום; השקעות בבנייה של עיר סעודית חדשנית ושמה נֵאוֹם (NEOM) מדרום לעַקַבָּה; שמירה אסטרטגית על הפרוזדור הפקיסטני שמתחבר אל סין המזרחית; והשקעות בפיתוח "הדרום הגלובלי". כל אלה מלוּוים בקריאות אין־סופיות של סין לקיום ועידות שלום אזוריות, בהשתתפותה הפעילה, לצד ארצות הברית, להשגת הסדר באזור. המפגשים של ראשי השלטון הסיני עם שותפיהם האמריקאים, שבהם נדון נושא זה, מצביעים על קיומם של יחסי "תן וקח" גלובליים בין שתי המעצמות.


ארצות הברית מחזיקה במזרח התיכון כוח צבאי קבוע המונה עשרות אלפי חיילים, באוויר, בים וביבשה. לכך מתווסף סיוע כלכלי משמעותי למדינות שבתחום השפעתה, ומימון ושיווק נשק לבעלות בריתה, בהיקפים העולים על שיווק הנשק של כל אחת מאותן מדינות גם יחד, כדי לסייע להן להכריע את הכף. שאלת המפתח העומדת בפנינו היא: האם ארצות הברית תיענה להפצרותיה של סין להכיר בה כמעצמת־על, ולקיים ועידת פסגה בהשתתפותה עוד בתקופת שלטונו של ביידן? האם ארצות הברית תשכיל לנצל, באמצעות שותפות זו, את תלותה של איראן בסין ואת השפעתה מרחיקת הלכת של סין על איראן, לנטרול גרורותיה של איראן?


המלחמה בטרור היא גלובלית: המלחמה של ישראל בחמאס ובחזבאללה הג'יהאדיסטיים המשיכה את מצעדהּ, והיתה למלחמה בין שתי המעצמות על עיצוב מאזן כוחות חדש בשליטה הגלובלית. למתקפות מצד איראן, שמתנהלות הן במישרין והן באמצעות גרורותיה, יש השפעות אזוריות ואף גלובליות מרחיקות לכת. השימוש באלימות לשם הפחדה ושליטה נמשך. השימוש בחטופים חפים מפשע לצורכי סחיטה איומה גם הוא נמשך. אף נמשכים יתר סוגי הטרור, ללא הבחנה בין גזע, גיל ומין. זהו רצח אנונימי, שמבחין רק בין מוסלמים קנאים לבני שאר הדתות, כשכל מאמציו מופנים להשגת מטרות־העל שלו: השתלטות תחת דגל הג'יהאד - והתעשרות. מבוקשם של ארגוני הטרור הוא להתעשר!


יום ההתפכחות הגיע. הדרך החדשה, המוצגת בדפים אלה, תבטיח מפת דרכים ביצועית לחידושה ולהתחדשותה של עזה, בהתבסס על הסכמה וערבויות מצד שתי המעצמות וגורמי הפיתוח השונים. לשם כך דרושים אֲמָנוֹת, הסכמים וערבויות, שלא תתאפשר כל סטייה או חזרה מהן. כולן צריכות להבטיח את סיום המלחמה ואת השלמת חיסולו של הטרור באמצעות פיתוח מסיבי. בסופו של דבר, ההסכמים צריכים להבטיח את הקמתה, לצד מדינת ישראל, של מדינה פלסטינית שתהיה מפורזת לחלוטין ומטוהרת מכל סוג של טרור, שלה או של מי מטעמה.


מיגור חמאס ומשטר הטרור שהוא משליט ברצועה מותנים במימושו של עתיד אלטרנטיבי לעזה, שבבסיסו שינוי מבני, שייטיב את מעמדם החברתי־כלכלי של מרבית תושבי הרצועה. הדרך היחידה להבטיח את ביטחונה של ישראל ואת שגשוגה היא "הריגת הנחש במחילתו", ופתיחת עידן חדש נטול עוני, מרמה ודיכוי. כינונו של עידן זה יאפשר לישראל להביא לשיקומם של הנגב המערבי ושל הצפון המוכה, ולהשיב את תושבי האזור מוכי היגון לבתיהם. בדרך זאת ניתן יהיה לשים קץ למעמד הפריפריאלי של שתי הפריפריות בישראל, הצפונית והדרומית, תוך פיתוחן המרחבי והסוציו־אקונומי ויצירת אינטגרציה של העיר והכפר. מי שתומך במדינת ישראל, ובה־בעת מסכים עם המשך קיומן של הפריפריות במצבן הנוכחי, ראוי לכל גנאי; הנצחת הפריפריה, במעמדה הנוכחי, היא זריית מלח על הפצע הלאומי. במקביל, יש להבהיר לתושבי עזה, שהפונדמנטליזם והטרור נכפו עליהם, וכי רק שחרור הרצועה ממלחמת הטרור, ועקירת העוני השורר בה, יבטיחו את עתידם. זאת משימה ישימה, שיש לבצעהּ כאן ועכשיו. הסכם בין המעצמות צריך לכלול את הקמתו של כוח משימה בינלאומי, בשליטתן, שיפעל במהלך תקופת מעבר של כמה שנים. במהלך אותה תקופה תשוקם רצועת עזה באמצעות השקעות, ולא באמצעות פילנתרופיה. כוח המשימה הבינלאומי ישלים את עקירת חמאס ואת הפיכת הרצועה למרחב פורח, בהתבסס על משאבי הטבע הקיימים ומוקדי ההשקעה החדשים.


החידוש וההתחדשות של עזה - הפרויקטים המרכזיים לפיתוח עסקי על בסיס של הפרטה להשקעות עסקיות


מאז הסכמי אוסלו, לפני כשלושה עשורים, התוכניות לפיתוח כלכלי ברצועת עזה הולכות ומשתדרגות למעמד של "תוכניות חלום". זאת, אפילו בשעה שכוח שלטון הטרור של חמאס הולך ומתעצם. אותם פרויקטים של פיתוח והשקעה חושפים את פוטנציאל הפיתוח של עזה, ומתגלים כפרויקטים המתאימים להשקעות עסקיות מניבות. סוגיות הפיתוח השונות חוזרות ועולות על השולחן מאז הסכמי אוסלו. אך המלחמות התכופות והמשטר בעזה הניזון מעוני - המהווה למעשה את מקור ההכנסות המטורפות של ממשלת חמאס - אינם מעודדים מימוש של תוכניות, השקעות פרטיות של חברות עסקיות או יזמות מכל סוג שהוא.


עם השנים, התוכניות לפיתוח עזה גדלות בהיקפן ובמורכבותן, משתנות ומשתכללות בהתאם לקִדמה הטכנולוגית העולמית, בהובלת גורמי הפיתוח הבינלאומי, כגון הבנק העולמי ודומיו. החזון שבבסיס אותן תוכניות פיתוח הוא "חלומי" מבחינת כל אחד ממרחבי הפיתוח של עזה הענייה וההרוסה. אך חזון זה מתנפץ אל מול המציאות הביטחונית בעזה; הסיכון המתמיד שיפרצו מלחמה או סכסוך אלים מונע, בדרך כלל, נגישות להשקעות בינלאומיות. במקרה של עזה, כבר לא מדובר בסיכון שתפרוץ מלחמה, אלא במלחמה של ממש: מימי אוסלו ועד 2023 חוותה הרצועה ארבע מלחמות תוך השתלטות מוחלטת של חמאס על כלכלת הפילנתרופיה. כלכלה זאת הובילה, בתורהּ, לצמצום היזמות, התעסוקה והפיתוח הכלכלי למינימום האפשרי; ההון נוצל, בעיקר, להתחמשות ולהתעשרות של כנופיות הטרור. כך נוצר פער בין התוכניות הנפלאות לפיתוח עזה ומימושן הבלתי אפשרי בתנאים של טרור חיצוני ופנימי.


הסכמי אוסלו כללו רשימה של פרויקטים לפיתוח רצועת עזה בתחומי המים, החשמל, בעיית הדיור, התעסוקה, מוסדות הציבור והתשתיות, האנרגיה, הפיננסים, התחבורה, המסחר, התעשייה, יחסי העבודה, הרווחה, הגנת הסביבה והתקשורת. אך רובם המכריע של הפרויקטים הללו לא הגיעו לידי ביצוע. עם השנים פורסמו תוכניות חדשות על ידי גורמי פיתוח בינלאומיים, כגון הבנק העולמי, USAID ושותפיהם, בהתאם לביקוש הגדל, בתחומים השונים, ולחידושים הטכנולוגיים של המאה ה־21. התוכניות כללו פרויקטים מפורטים, וכמעט מוכנים למימוש, בנושאי אספקת מים וסניטציה, חשמל, הקמת צינור גז בין עזה וישראל (G4G), מסחר ועוד (ראו פירוט בנספח ו'). הבנק העולמי הדגיש את החשיבות של הכנסת מערכות דיגיטליות מתקדמות לרצועה במסגרת אותם פרויקטים. על אף הסכסוכים האלימים הבלתי פוסקים, נעשו ניסיונות לעודד השקעות של חברות בינלאומיות וגופים פיננסיים באותם פרויקטים, אך בין מלחמה אחת לאחרת הדבר היה הזוי ובלתי ניתן למימוש.


הפרויקטים שנזכרו לעיל, כמו גם פרויקטים נוספים, בהיקפים ריאליים של השקעות, עשויים לעודד תחרות בינלאומית בין חברות עסקיות, במסגרת הסדר של שתי המעצמות, שיחסל את המלחמה ואת הסיכון שיפרצו מלחמות נוספות. כך יתאפשרו פיתוח והשקעה בעזה במהלך תקופת שליטתו של כוח המשימה הבינלאומי, בהובלתן של שתי המעצמות, ובהתאם להסכם שיושג בוועידת פסגה. כך, למעשה, גם תיפתר הבעיה הקריטית של הפיתוח. תוכניות הפיתוח של עזה, שהוצעו על ידי ארגונים בינלאומיים לאורך השנים, מספקות תמונה חיונית של פרויקטים שניתן להתחיל במימושם באופן מיידי, כגון נמל עזה, מאגר הגז לחופיה, וכן פרויקטים בתחומי החשמל, המים, הדיור והתשתיות למגורים. אותן תוכניות "חלומיות" ניתנות למימוש מיידי, במסגרת הפרטה של כל הפרויקטים. הפרטה זאת תאפשר מימוש השקעות עסקיות של גורמים פרטיים בינלאומיים תחת המטרייה של שתי המעצמות וכוח המשימה הבינלאומי. פיתוח זה, שצריך להתמקד מיד עם תחילתו בנושא הדיור כדי לחלץ את תושבי עזה מההריסות, יוציא את האוכלוסייה ברצועה מתהומות העוני ויאפשר לה לחיות במרחבי הכלכלה החופשית בחסות שתי המעצמות.


המשך הפרק בספר המלא