“בעיירה קטנה בשם בדוי, גרים נאג', אשתו ושלוש בנותיהם. הסיפור מסופר מפי הבת הקטנה, שמתארת איך ההורים נפגשו בעיירה אחרי שמשפחותיהם שעלו מעירק שוכנו בה כשהייתה עוד מחנה אוהלים. איך התפתח המקום אבל המצוקה נשארה, איך אבא שלה נהיה צבעי ואמא שלה מזכירה בבית ספר, וכמה צעקות היו בבית.
יום אחד אביה זכה בלוטו והם עברו לדירה חדשה, וכמו שאתם מתארים לעצמיכים, הקשיים לא נעלמו, הם רק שינו צורה.
בחצי השני של הספר, הגיבורה כבר בוגרת, היא כותבת במקומון, ועזבה את בית הוריה, כמו אחיותיה הגדולות, אם כי בנסיבות אחרות. ואז אביה חולה בסרטן והיא חוזרת כדי לטפל בו. החלק הזה של הסיפור כבר מובא בקול בוגר והרבה יותר מפוכח, אם כי נשתמרה בו האהבה לבית הוריה ולאופן בו גדלה.
זה סיפור מאוד ישראלי ומאוד לא אשכנזי. נקרא שטף ועושה קווץ' בלב, כי תורת הכתיבה עושה את הכול ליותר קרוב ואישי, כאילו חברה מספרת לי.
ובנוסף, יש בו גם חמלה וגם ביקורת.
תודה יערה, על שהכנסת אותנו לסיפור שלך.
ממליצה לכם גם.”

“זהו ספר על משפחה שעלתה מעירק בשנים המוקדמות של המדינה. מראה את התנהלות המשפחה של זוג ו 3 בנות כשאב המשפחה קובע את הטון והאמא עושה הכל כדי להימנע ממריבות. המוטיב שחוזר ללא הרף: אבא עצבני. חיי המשפחה היומיומיים דחוסים בספר כמו יומן מלא תוכן מפורט הנקרא במהירות רבה ודי מלחיץ.”

“יערה יעקב פורשת ילדות וחיים של עוני ודלות, של מצוקות משפחתיות ושל הורים בעלי אופי קשה. אפשר להתווכח על האיכות הספרותית של הספר, זה לא העניין כאן, אבל מצאתי את הקול שלה אותנטי, אמיתי, בלתי מעושה, בלתי מתייפייף.
זו לא ספרות גדולה, אבל זו ספרות נוקבת, אמיתית.”

“אוהבת רומנים משפחתיים ובפרט כשהם בשילוב סיפור אותנטי מרגש המבוסס על סיפור אמיתי
שנוגע ללב , של עליה הגירה וחבלי קליטה המביאים עימם פערי מנטליות של תרבויות ובפרט של
שנות ה80 , השנים האהובות עלי שגורמות לי התרפקות של נוסטלגיה , הווי והומור התקופה ,
כך הוא בדיוק ספר ביכוריה של יערה יעקב : לוטו טוטו קסטות יחזקאל שקראתי בנשימה אחת .
כשהכתיבה קלילה זורמת לא מתיפיפת ובגובה העיניים , ויחד עם זאת מדממת עד כאב , ומאידך
נוגעת ומרגשת עד דמעות , הדמויות מורכבות צבעוניות משתנות וגם אלה שלא, נוגעות בלב ובנשמה
מה שכל צופה היה רוצה לראות כסדרה או סרט שבטוחה שיהיה עתיר רייטינג ואחוזי צפיה ...
הסיפור מסופר משתי נקודות מבטה של הכותבת : מנקודת מבטה של יערה כילדה , ומנקודת מבטה
כבוגרת .
בכתיבה אנושית פשוטה ונוגעת ללב מספרת יערה את סיפורו של בית ילדותה כאשר , נקודת הספוט
העיקרית על הגיבור הראשי בספר הוא אביה יחזקאל או בכינויו נאג'י , ועלייתו ארצה מעיראק
עם משפחתו הוריו ואחיותיו . משפחתו של נאג'י היתה אמידה בעיראק וכשהגיעו לארץ מצבם הורע
והם התמקמו במעברה .
לנאג'י היה קשה לקבל את מצבו הכלכלי ובכלל , מרות של נהלים וחוקים , הוא העדיף להישאר עם
הקבוע והידוע , ולשבת כל היום עם חברים ולהנות . והכי אהב למלא לוטו טוטו וחלומו היה לזכות
בפרס הגדול שבזכותו יפסיק לעבוד .
נאג'י היה איש של פעם , פעל לפי מה שהכיר וידע ולכן פחות שיתף פעולה , אך , בלית ברירה כדי
לפרנס את משפחתו אישתו ושלושת בנותיו נאלץ לעבוד כצבעי בזמן שבראשו תמיד כמה ורצה עסק
משלו של השכרת סרטים . האם הגשים חלומו ?
זהו סיפורה של משפחה פאטריארכלית שמרותו של האב בכל , באישתו , בבנותיו ואפילו באמו
אך לא תמיד בהצלחה .
זהו סיפורה של ילדה שמרגישה כנטע זר במשפחתה הגדלה כבוגרת ועצמאית , כנגד כל הסיכויים
אל תוך החיים עצמם בהם היא שוזרת במארג כחוט השני ומארז של ספר מתקתק ומריר של אנושיות
וחיים , עצב וצחוק , שפה סלנג והומור ההופכים להם בערבוביה בשיא של אותנטיות מופלאה לספר מקסים וכה מומלץ !”