אני מודה - התקשיתי לבחור ציטוט אחד מתוך 21 הסיפורים בספר שלפניכם, לפתוח בו את דבריי כעורכת הספר שעולם ומלואו בו בזעיר אנפין של הז'אנר הסיפורי.
כל אימת שמסתיימת קריאת סיפור, נדמה שהוא הטוב ביותר באסופה, אך במעבר לסיפור הבא אחריו וכן הלאה, עד אחרון הסיפורים, ניכר כי כולם ובקנה אחד, מרתקים, כתובים בקפידה ובדייקנות, מכמירי לב ומלאי קסם.
שייקספיר בחוף גורדון הוא מסוג הספרים בז'אנר הסיפור הקצר, שלא מניחים או נחים לאחר קריאת סיפור אחד או כמה מהם.
הלב הולך מסיפור לסיפור, כמו קרונות רכבת מחוברים, ועם זאת ניתן לנתקם זה מזה והם רצים אחר קטר מהיר, שהוא ציר כל העלילות המאגד אותן במסלולן, מניע את הקרונות ומטיס אותם למסלולים משתנים.
זהו הציר המהלך קסם בספר כולו.
הסיפורים ריאליסטיים במהותם, נוקבים, ישראליים, תל אביביים, אף שממריאים לעיתים אל מחוזות אירופיים.
אבל הכול מתחיל כאן בשכונות, לחוף ימה של תל אביב הקטנה, ואף מאוחר יותר כשהיא מגביהה אל גורדי שחקים ודירות גג מנותקות.
אך מכמירי לב הם אלה הנותרים מאחור, שנדמה כי נשכחו בתוך דירות קטנטנות, בחדרי כביסה, בחדרי מדרגות צרים וכבויים ובכניסות לדירות שמאחורי דלתותיהן סודות אפלים בלב ילדים, וניצולי שואה המגיעים מן התופת אל מדינה בחיתוליה שלא ידעה כיצד להכיל את גודל אסונם.
שייקספיר בחוף גורדון, קובץ סיפורים ראשון של סופרת שקרבתה לאומנות ולמוזיקה ניכרת גם כשהיא מעמיקה אל השכונות הישנות של תל אביב, אל אהבות נעורים, חולי ומוות, עדיין על ציר כל עלילה נשמעות המוזיקה והווירטואוזיות של השחקנים על במת התיאטרון - קרבה ואהבה שלא ניתן להסתירה.
והיא מגוללת סיפור אחר סיפור בנשימה עצורה ובאורך רוח כאחד, בתיאורים עדינים, כמוסים, מזדהים ונוקבים. ואף על פי כן לא נפקד מקומה של האירוניה.
היא צצה מכל סיפור, כמו מים שסטו ממסלולם, יוצרים מקוות חדשים ונמהלים ב'קמח' הנכון, ליצור את 'לחם' הסיפור המדויק.
ציפי שחרור (משוררת סופרת ועורכת)
שייקספיר בחוף גורדון הוא ספרה הראשון של חנה מוניץ, לאחר 32 שנים במהלכן עבדה באופרה הישראלית, מרביתן כמנהלת כללית, כשהאופרה הייתה כל עולמה.
עתה היא נישאת על כנפי אותה רוח יצירתית אל עולם הכתיבה ויוצאת עם קובץ סיפורים מקוריים.