כנס של ידעוניות ברמת גן מתפוצץ בכאוס ובאלימות; ילדים סוגדים לאל המוות בחופש הגדול; נסיעה באוטובוס מירושלים לבני ברק חושפת סיפור מקראי גנוז; וקבוצה של צעירים נואשים שטים על ים ריק ואדום באחרית הימים.
היצירות השונות המרכיבות את קטורת ואגזוז נעות לכאורה בכיוונים שונים, אבל הן יוצרות יחד עולם ספרותי עקבי, אחיד ומשוכלל. צחוק וגועל, ארוס ואימה, אהבה ואלימות סבוכים אלה באלה בין הדפים, ומפעפעים יחד לאורך הספר כולו.
בסיפורים של אֵליי קורן המציאות הישראלית חושפת את עקבות הכישוף והאגדה הטבועים בה. העבר פולש לתוך ההווה ומטשטש את הגבולות שבין אמת לבדיה, הומור לבעתה, נשגב לשפל ויפה למכוער. עלילות הסיפורים דוהרות קדימה בתנועה מתמדת — באוטובוס, ברכבת, במטוס — ומזמינות פנימה את רוחות הרפאים הרובצות תמיד מתחת לפני השטח, ממתינות להזדמנות להתגלות. גם השפה העברית משתפת פעולה עם הכמיהה אל המיתי והפלאי, ומעלה באוב אלות ואלים עתיקים, שדי יער יהודים ומפלצות כנעניות בעלות פני תנשמת. כל אלה מתמזגים לשיקוי משכר של קיום אפוף סוד, עולם שמעל ומתחת לעולמנו שלנו.
*
אֵליי קורן מתגורר בירושלים. סיפוריו התפרסמו בעבר בכתבי העת המוסך, עיתון 77 ופטל. זהו ספרו הראשון.