בָּאתִי אֵלֶיךָ


בָּאתִי אֵלֶיךָ,


לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר.


עַד שֶׁבָּאתִי — כָּתַבְתִּי חֲרוּזִים,


בְּלִי הָעִקָּר.


אֲבָל עַתָּה — לָמַדְתִּי וְלָמַדְתִּי וְלָמַדְתִּי מִמְּךָ


וְהָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי


עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלַי, הֶאֱמַנְתִּי בְּךָ.


וְעַתָּה — אֲנִי עֵירֹם וְעֶרְיָה


בִּפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם,


עֵירֻמָּה לְגַמְרֵי בְּפָנֶיךָ,


עֵירֻמָּה בִּפְנֵי קוֹרְאַי.


אֲנִי רַק אֲנִי,


כָּל פְּחָדַי לָבְשׁוּ שִׁירָה,


וַאֲנִי כְּבָר אֵינֶנִּי חוֹרֶזֶת,


אֵינֶנִּי פּוֹחֶדֶת


לִכְתֹּב אֶת


הָאֱמֶת


הָעֵירֻמָּה.