“זה הספר השני בטרילוגיה של ממלכת הרשעים.
המאה עמודים האחרונים הם החלק הכי טוב בספר, הקצב היה מהיר וקיבלנו קצת תשובות או התקדמות.
משהו בעלילה מאוד מעורפל, כאילו אני לא לגמרי מצליחה להבין מה קורה, בדיוק כמו הדמות הראשית אמיליה.

אין לי שום עניין לכתוב פה ספוילרים, אני רק אגיד שבספר השני יש יותר היכרות עם הגיהינום והקשר של אמיליה עם ראת' מתפתח עוד.
וכמו שכתבתי בסוף הביקורת על הספר הראשון, ששמעתי שיש כאן תוכן מיני, אז בהחלט היו כאן דברים ותיאורים חושניים, אבל אם חושבים על זה זה לא היה כזה מפורט.
בסך הכול תיאורים של פיתויים, וכן היו כאן דברים מיניים והטון המיני מלווה את כל הספר... אבל זה לא מאוד גרפי.
ההתפתחות של הספר השני הייתה שונה ממה שציפיתי לפי הסוף של הראשון, הרבה יותר איטית ומבלבלת מבחינת הכיוון הכללי של הסיפור, כי עדיין לא הגענו לבשר של הסיפור.
הספר הזה הוא בעיקר התקרבות של אמיליה וראת', אז אני מניחה שהקוראים שאהבו בראשון בעיקר את הרגעים עם אמיליה וראת', יהיו מרוצים מהשני.

וזהו, אין לי ממש חשק לכתוב ביקורת ארוכה עכשיו והספר הזה ברובו היה קצת משעמם, אז אני גם לא בטוחה מהם הציפיות שלי לספר האחרון.
בהתחשב בכך שמאוד נהניתי מהמאה העמודים האחרונים שבהם קיבלנו תשובות, אני חושבת שאני אהנה מהאחרון כי יהיה בו פחות מסתורין.
האלמנט של המסתורין בספר הזה לא משהו, זה ברמה של ספרות נוער, יש המון דברים שיכולנו לנחש ולכן מבחינת גילויים לא היה כזה מפתיע.

בכל אופן.
לא בטוחה אם אני אמהר לקרוא את השלישי כי אני צריכה להחזיר אותו כבר לספרייה, או שפשוט אדחה את הקריאה של הספר האחרון לזמן אחר כי במילא לא דחוף לי לקרוא אותו.
אני קצת מרגישה במחסום קריאה בשבועות האחרונים, אני קוראת כמה ספרים במקביל ולא מצליחה באמת להיתפס ולשאוב אף אחד מהם, אז נראה כבר.”