"דֵבְּרֵיָּה"(חשבון אהבה),כשמו כן הוא,נכתב מתוך רצון עז להשקיף רטרו על פרשיות אהבה שהחיים הקרו למחבר במהלך הרפתקאות חייו,תוך בחינה איך אלו הושפעו או הוכרעו – להצלחה או לכישלון– על ידי אהבת מורשתו,אהבת עמו,עדתו ולאומו.
"דֵבְּרֵיָּה"הוא מפגש של שלוש אהבות:העברית,התנ"ך על דמויותיו, וכמובן, איך לא,אהבת האישה.האינטראקציה ביניהן מכתיבה את מקריות העלילה.
"דֵבְּרֵיָּה" נכתב על רקע הנרטיב הציוני שהעדיף את שואת יהדות מזרח אירופה על נרטיב יהודי ארצות ערב ושְאִייתם שבמהותו הוא אמת מנצחת מול השקר הפלסטיני.
"...האסלאם מנהל גם היום מעל כל במה תעמולה עיקשת,שישראל כבשה את אדמת פלסטין והפכה מיליון תושבים לפליטים...
..."יהודי צפון אפריקה קדמו לכיבוש האסלאם בלמעלה משמונה מאות שנה.בחסות כיבוש האסלאם נגזר עליהם שמד, נשים ובנות נאנסו לעיני בעלים ואבות.
ממונם נשדד.עוני, השפלה וכניעההיו למנת חלקם בשם הקוראן...רק עליהם,במכוון, הורדה חומת שתיקה..."
הקורא בספרו של רפאל לפי סדר פרקיו אולי לא יחושב עלילה לפי התפתחות ליניארית ברורה,שכן דעתו של ועל הכתיבה הליניארית,דהיינו מן ההתחלה לסוף,הוא רואה במילותיו של ת"סאליוט:"מה שאנו מכנים 'התחלה'הוא לעתים הסוף.להגיע לסוף משמע להתחיל מהתחלה.הסוף הוא הנקודה שמתחילים ממנה."
כתיבתו של רפאל חסין שייכת לז'אנר אותו אחרים סיווגו "כמי שמשחק במילים,משתעשע במקורות ויוצר לו שפה משלו,שאליה הוא חונך לאט לאט את הקורא,בתנאי שיהיה לו אומץ לכך לפחות בהתחלה."
רפאל חסין יוצא תלמוד תורה וישיבה במרוקו.עלה לארץ בשנת 1956.
אחרי השירות הצבאי למד בסמינר פדגוגי,ועבר ללימודי הבמה.את לימודיו בלשון וספרות עברית השלים באוניברסיטה העברית ירושלים.