"שכן הילדות אבדה להם. אך לא באופן שבו היא אובדת תמיד, מנושלת אט–אט ממעמדה לטובת הסודות המתוקים של ראשית ההתבגרות.
היא אבדה להם בעיצומה, תוך כדי התרחשותה, אבדה להם תוך כדי שניתנה להם, כשם שדברים רבים כל כך ניתנו להם ונלקחו מהם בו–ברגע, כשם שאמיתות וכללים והרגלים הוצהרו בקול ואז נסתרו בלחש, או גרוע מזה, ללא מילים."
אבני ריחיים, הממואר שכתבה דנה אמיר, נפרש בין מסע לאחור בתוך חלליו של בֵּית הילדוּת, המצופפים את גורלם של ארבעה אחים במעין "אי ילדים", תרתי משמע, לבין מסה אינטימית של אם מאמצת על ברית אימוץ אקראית לכאורה, הנכרתת עם ילד השב ומערער על אפשרות ביותו.
בפרוזה ציורית, דחוסה, מסתורית ונדירה בחריפותה, במבט ה"נכפל פנימה והחוצה", נעה דנה אמיר שוב ושוב בין תיאורים חיים של חוויות ומצבים מוחשיים ומדומיינים - ארוחת ערב משפחתית, משחקי ילדות, חלומות, אורחים, עונשים - לבין התבוננות קיומיות נוקבת על תעתועי ההורות הביולוגית והמאמצת, על דמיון משפחתי, על הפקרה ונישול, על אמונה וסליחה.
ד"ר דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, חברת סגל וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, משוררת וחוקרת ספרות.
הוציאה לאור שישה ספרי שירה ושני ספרי עיון: על הליריות של הנפש (מאגנס, 2008) ותהום שפה (מאגנס, 2013). כלת פרס אדלר לשירה (1992), פרס בהט לספרי עיון (2006), הפרס הבינלאומי ע"ש טסטין (2011), פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2012), פרס סצ'רדוטי מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2013), פרס אקו"ם לשירה ע"ש נתן אלתרמן (2013), פרס הפורום הבינלאומי לחינוך פסיכואנליטי (2017) ופרס היימן מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2017).