"ועכשיו, בעומדך סמוך לחלון הגדול, נייר הסיגריה מגולגל ורופס בידך הדביקה, הלילה החם חשוף ופרוש לפניך כמו על מפה, כמו איזה פציינט מסומם על שולחן הרדמה... על מה אתה חושב עכשיו?"
שחר לוין חושב כל הזמן. חושב ונזכר. שירותו הצבאי כקצין בלבנון הסתיים וחלף, אך זיכרונות העבר אינם מניחים לו. דמותו של קוריס, חברו הטוב מתקופת השירות, שבה ועולה במחשבותיו וטורדת את שלוותו. הוא אינו מוצא אחיזה או עניין של ממש בחייו החדשים — בבת־זוגו הצעירה, האינטלקטואלית והדעתנית, או בחבריו החומרניים, אשר עמם איבד מזמן כל קשר רגשי. הוא נמנע ככל האפשר ממגע אנושי אמיתי ונסוג לאט אל תוך עולמו הפנימי, הפעוט והתפל, זה של עובד זוטר בספרייה אקדמית.
רומן הסיפורים חמישה טפסים ואישה מתאר אנקדוטות מחייו הכואבים של שחר, ועוקב אחר התקדמותו לאורך שני צירי זמן מתחלפים — זה של בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, ההולך ואובד בעולמו החדש, וזה של אדם מבוגר, באמצע שנות השלושים, שהפך זה מכבר לגס ועוין. לאורך שני צירי הזמן הללו, ובאמצעות דיאלוגים ליליים עם נשים שונות הנקרות בחייו, עולים ונגלים בפני הקורא קרעי זיכרונות מעברו, מעין הבלחות רגעיות לעולם רפאים צבאי, רחוק ואבוד. ומעל הכול מרחפת אותה תעלומה מסתורית הנוגעת לקוריס, אותו חבר אהוב שנעלם מחייו, אשר גורלו האכזרי רודף את שחר לאורך השנים. בסגנון פילם־נוארי אפל, אך תוך שימוש בשפה אותנטית וצלולה, מתמקד הספר בסוגיות כואבות של פוסט־ טראומה, חברות, זוגיות ובגידה.
