פלופ של <mark>רפאל פינדו</mark>. את הספר פלופ קראתי כבר לפני שנה ומשהו מתי שהוא יצא לאור. ולמה אני כותב עליו היום ביקורת כי גם היום כמו כל הימים האחרונים עשיתי טיול ברגל למקום מאוד יפה איפה שאני גר והיה בוץ והיה לי בוץ בנעליים ונזכרתי בפלופ שנולד בבוץ ופלופ זה שאימא שלו ילדה אותו ונשמע פלופ של נפילה בבוץ. הספר הזה כבר מלווה אותי כל השבועות האחרונים כי עכשיו חורף ויש גשם ובוץ וסערה ומזג אוויר חורפי סוער אפילו ש

מבין כול שפע התרגומים המבורך, הנצרך והיקר מדרום-אמריקה שהוצאת תשע נשמות אחראית עליהן כיום (כמעט באופן בלעדי), פלופ הוא מתנה שיקרה לי במיוחד. מי שקראו בספר ירימו גבה אחת ויותר מאחת על עצם הבחירה שלי במילה "מתנה". שכן, פלופ מתאר עולם פוסט אפוקליפטי מגויד, עירום, עלוב ואכזרי מאין כמוהו, מציאות שתגרום למציאויות המתוארות בדיסטופיות של 1984, פרנהייט 451 או עולם חדש מופלא להיראות כציווליזציות מופתיות ואף

#
#
זה לא שהוא משעמם – ההפך. הוא מעניין, כתוב היטב, במשפטים קצרים ופסקניים, פשוט להבנה, נמנע מריבוי דמויות ולא עוסק בכלל במחשבות, רק תיאורי מעשים. כל אלה הם גורמים שתורמים לעניין בדרך כלל.
הוא גם קצר – 175 עמודים קטנים וחלקלקים.

אבל מצאתי שאני מחפשת תירוצים לא לחזור אליו אחרי שהנחתי אותו. מוצאת לי חומרי קריאה אחרים, משוטטת באינטרנט אם צריך או לא צריך, ואפילו – שומו שמיים – מסדרת ארונות. אז

לפעמים ציטוטים נקודתיים, יכולים לומר הרבה מאוד על הספר בכללותו.

הנה ציטוט מעמודים 40-42, פרק 10 'המשימה הראשונה':
"העבודה הראשונה שנתנו להם היתה למחזר מתים אחדים שלהקת כלבים תקפה.
אחר כך הוטל עליו, עליו לבדו, לנקות את המחראה של הנציב הכללי. ושל האישה, שאפילו לא טרחה לחכות שיצא מהבור כדי לחרבן.
הוא צעק. הוא קילל אותה.
היא התחילה לצווח. היא התגלגלה על הארץ ובעטה. כשהתקרבו הזקנים היא צעקה בקו

ציון כולל : 4 טוב מאוד
עלילה: 5 מצוינת, מקורית, ורוויה במתח פנימי.
תובנות ורעיונות: 5- מרובים ועמוקים מני ים.
אווירה: אינה חסה ומרחמת.
ספר דיסטופי על הבניה מחדש של האנושות אחרי חורבן קטסטרופלי. הציוויליזציה האנושית חוזרת לתקופת הציידים והלקטים.
הסביבה מלאה אשפה של פלסטיק, גרוטאות מתכת וחפצים אחרים.
החיים הם בקבוצות קטנות שנלחמות אחת בשנייה על הקיום. לכל קבוצה , כמו בצלחת פטרי של גידול מושבו