"It's 10 PM. Do You Know Where Your Children Are?"

כך שאל ברשמיות תשדיר השירות האמריקאי אי שם בשנות ה-70 (שזכה לאחר מכן לפארודיות מרובות). נראה כי זו השאלה שגם מנחה את הספר, שגיבוריו עוברים אירועים קשים בזמן שההורים שלהם מרוכזים בעצמם מסיבות שונות.

***

יש את הרגע הזה, שאנחנו לא יודעים להגיד מתי בדיוק הוא מתרחש, בו אנחנו הופכים למבוגרים. ומאז הרגע הזה נוצרת מחיצה בלתי נראית בינינו לבין בני

#
כשהייתי בכתה ט' מצאתי בילקוט שלי פתק חיזור מאחד שלמד אתי בכתה. הוא היה "הילד המוזר" – לא הוציא מלה מהפה גם לא כתשובה לשאלה ישירה של מורים. הוא פשוט נעץ מבט בשולחן שלו ושתק. לא הביט בעיניים, לא הגיב להצקות. התלמידים צחקו עליו והתעלמו ממנו, וגם המורים אחרי ניסיון-שניים. כשקיבלתי את הפתק שלו נדהמתי והתבלבלתי. כי לא החלפנו מילה או מבט למרות שלמדנו באותה כתה. לא הגבתי לפתק שלו. גם בגלל המבוכה והבלבו

ברומן ביכורים ראוי לשבח, מציגה לינגזי לי <mark>ג'ונסון</mark> את עולמם המטלטל של בני נוער בכיתה יא'-יב', שחווים את שנות התיכון אחרי מקרה התאבדות של תלמיד כמה שנים לפני כן. מולי ניקול, מורה לספרות צעירה וחדורת מוטיבציה, מגיעה מלאת חזון אל העיירה מיל ואלי הקטנה, שנחשבת אחד המקומות הטובים לגדל בהם ילדים. היא רוצה לא רק ללמד, אלא גם להיות אוזן קשבת, כתף תומכת, אדם שיהיה מסוגל לשנות את עולמם של בני הנוער שאותם היא