גטלין, על פני השטח מדובר בעיירה נידחת ורדומה בדרום קרוליינה. איתן וייט, כמעט בן שש עשרה, חולם לעזוב למקום מעניין יותר עד שמגיעה תלמידה חדשה לכתתו - לינה דוקיין. מעבר להרפתקה ולמיסתורין ולסיפור האהבה שבספר תמצאו שלל טיפוסים צבעוניים המתחלקים לשלושה סוגים לפחות: בני אנוש (<mark>קאמי גרסיה</mark> ומרגרט סטוהל חסות עלינו ומעניקות גם לבני אנוש רגילים תפקיד חשוב בעלילה), מלחשים אפלים ומלחשים מוארים. ביום ההולדת השי

אני חייבת להגיד כבר עכשיו,
אני בדרך כלל לא סובלת סיפורי אהבה וספרים שחיברו שני אנשים, כי זה מרגיש כאילו הסיפור סובל מפיצול אישיות!
אבל וואו
<mark>קאמי גרסיה</mark> ומרגרט סטוהל ידעו על פי מה הן עובדות,
הן הציגו את העולם שבנו עם המלחשים בצורה מדהימה, אמינה ובנויה על הצד הטוב ביותר.
אהבתי במיוחד שהספר היה מנקודת המבט של איתן, שלא קשור לכל הדברים האלה ומגלה אותם בעקבות התאהבותו בנערה המסתורית מהחלומות, ו

ספר מדהים.
פשוט עצוב לראות מה אני מרגישה אחריו, אני מרגישה ריקה, צמאה לעוד, משותקת אחרי המידע שהספר העניק לי.
מדהים, פשוט לא יכלתי לעצור לרגע, המילים כישפו אותי, שאבו אותי לתוך הספר, ואולי הן אפילו ליחשו אותי.
כן, ליחשו, לא המצאתי את המושג הזה, זה פועל מתוך הספר.
אני מרגישה חלולה, כאילו שהדבר היחיד שיוכל לספק אותי עכשיו זה ספר המשך, מדהים ומרתק כקודמו.
אבל בואו נישאר בהווה, הספר מדהים ומרתק,

"הבאת את החומר?"
"בדיוק כמו שביקשת אדוני"
"איזה ספר הפעם?"
יצורים יפהפיים נשלף
"את צוחקת עליי? רומן רומנטי עם נגיעות קיטשיות?" מבט מזועזע
"תנסה"

מותר לחשוב לפעמים שהחיים הם סרט מתח, לא?
אז ידידה שלי הביאה לי לפני כמה חודשים את "יצורים יפהפיים", ומאז הוא נח כמה חודשים טובים על המדף.
הספר עושה רושם ראשוני של ספר קיטשי, דוחה ורומנטי. העלים הוורודים והדרך האפלה, התקציר שנפתח בדיבור על א

לפני קצת פחות משנה, היה פורימון בשבט שלנו, כמו כל שנה. זה עניין די גדול, מעין הפנינג גדול שמורכב ממבנים צופיים, שהשכבות הבוגרות עובדות עליו, קורעות את הידיים בכפיתות, והעבודה קשה מאוד. בתור קורס והשכבה השלישית שהוטל עליה לבנות מבנה קורס בפורימון, היינו צריכים להוכיח את עצמנו. לא ממש הצלחנו בזה, אבל המבנה עמד בסופו של דבר. לא משנה, זה לא העיקר.
ביום של הפורימון אחרי שבוע עמוס בעבודות קמנו כולנו מו

אזהרת ספוילרים קלים

לאחרונה הגעתי למסקנה שסופרות פנטזיה כותבות את הדמות הראשית שלהן לפי איך שהן היו רוצות להיות בעצמן. טוב, בעצם, לא כל הגיבורות האלה מושלמות לחלוטין באופן סופי ונחרץ, אבל כן, יש איזו תחושה עמומה שהסופרת מעצבת את הדמות לפי המראה, ההתנהגות והכישורים שהיא רוצה שיהיו לה או לפחות רצתה שיהיו לה בגיל 16- עובדה שרוב הגיבורות האלה מתנהגות כמו נשים לכל דבר וממש לא כמו מתבגרות (להוציא א

"החשכה אינה יכולה לגרש את החשכה, רק האור יוכל לה.
השנאה אינה יכולה לגרש שנאה, רק אהבה תוכל לה "

מרטין לותר קינג

לאחרונה לא היה לי ממש חשק לקרוא,כל מה שקראתי לא עניין אותי , ואפילו הפסקתי ספר באמצע -דבר שלא קורה כמעט בעולם שלי.
לא הצלחתי למצוא ספר שירתק אותי ויגורם לי לקרוא בכל מקום (אפילו בזמן העבודה),או בכל רגע פנוי.

מאחר ואני בחורה של הרגלים , תמיד חייב להיות לי ספר בתיק ,למרות חוסר

אזהרה- זו היא הביקורת הסוג-של-קולטלת הראשונה של סונואו פוקס. סנואו פוקס אינה תישא באחריות על תוצאות ונזקי ביקורות זו או השפעותיה. חובבי יצורים יפהפיים למיניהם, אנא הישמרו לכם.

טוב אם יש ספר שחששתי לכתוב עליו ביקורת באתר זה הספר הזה. כי כשנכנסתי הנה ראיתי את כול הביקורות המשבחות על הספר הזה וחשבתי שאראה מהבררניים האלה שהולכים נגד הזרם וכאלה דברים. אני חושבת שעכשיו אני מוכנה לבקר את הספר הזה, ג

בזמן האחרון יש לי רצף של ספרים טובים. מי אני שאתלונן.
אתם יודעים? כל יום הערכתי לממלכה המופלאה של הקסמים הנקראת "אינטרנט" גדלה. אתמול, כשסיימתי את הספר, נשארתי עם תחושה חזקה שאני צריכה המשך. כאן. עכשיו. מיד.
אז מה עשיתי? מה כל אחד היה עושה. בדקתי אם יש המשך, אם הוא כבר יצא, אם הוא כבר תורגם - איפה אני עומדת.
תוך 10 דקות חיפוש מצאתי את העובדה שיש ספר המשך, את שמו (אפלה יפהפייה), את זה שהוא כבר ב