כשקוראים ספר שהוא נהיר מרגישים הקלה. יודעים מי נגד מי. לא מנסים לדמיין מי אמר מה, או באיזה הקשר. כשקוראים ספר שחצי ממנו כרוך בלדמיין את הסיטואציה, אין נכון ולא נכון כי הסופר משליך נקודות למחשבה ואתה כקורא תופס או לא את הלך העיניינים ואז ממשיך הלאה. כמו למשוח קו דמיוני מהסופר לקורא עד סוף הספר. גם הקפיצות והאמירות המרובות של הגיבורים כל אחד בתורו לא ממש עזרו לרצף הגיוני של העלילה. אז, צפו למשהו ש

הצמחונית, מאת <mark>האן קאנג</mark>, זכה בפרס מאן בוקר 2016, ויש לכך סיבה טובה.

יונג-יה חיה עם בעלה חיים שגרתיים וקרירים. אין ביניהם אהבה, אך גם לא שנאה. הוא עובד, היא בבית מבשלת, הם מתרועעים יחדיו לפעמים, וחיים זה לצד זו כרוחות. אבל יום אחד תוקפים את יונג-יה סיוטים, והיא בבת אחת הופכת את חייה, ונהפכת צמחונית.
בתרבות הדרום-קוריאנית המסורתית, בה על האישה להיות צייתנית ושומרת מסורת באדיקות, זהו מעשה בלתי נתפ

הספר הזה סקרן אותי מאד, על גב הספר כתוב: "רומן בלתי שיגרתי ועוכר שלווה" ואכן בדיוק כך. ספר שונה, מעניין, כתוב היטב. סיפור על אנשים שמחפשים את האני שלהם ועל התייחסות הסביבה לאדם השונה שלפעמים לא הולך בדרך המקובלת. נהניתי מאד מהקריאה ואני ממליצה בחום!
הספר מחולק לשלושה חלקים כאשר כל חלק מתמקד בגיבור אחר: יונג-יה, בעלה של אחותה ואחותה.
יונג-יה ובעלה הם זוג רגיל שחי חיי שגרה. אין ביניהם תשוקה וכנראה

די התאכזבתי. נושא היחס של החברה לטבעונות ולתעשיית בעלי החיים מרתק אותי, ולכן הסתקרנתי מאוד לקרוא על הנושא הזה בחברה שונה כל כך מהחברה הישראלית. הרגשתי כאילו אני לא ממש מבין את הספר, ולא הצלחתי להתחבר למה שעובר על הגיבורה. ייתכן שזה בגלל פערי התרבות. לעומת זאת היחס של בני משפחתה - הוריה, בעלה ואחותה להחלטתה "הנוראית" להפסיק לאכול בשר - מרתק.