הספר האהוב עלי שמדבר על הפילוסוף האהוב עלי - שפינוזה. שפינוזה נחשב לאבי החילוניות ומהראשונים שעסקו בביקורת המקרא. בספרו "מאמר תיאולוגי מדיני" הוא מציג גישה ביקורתית בקריאה של התנ"ך והברית החדשה, מוכיח כמה טענות נועזות לגביהם ומסכם בתפיסה חדשה של יחס המדינה לאדם בכל הקשור לחופש המחשבה וחופש אמונה. אפשר לומר כי הוא היה מהראשונים שהציעו את רעיון הפרדת דת ומדינה. הספר פורסם לאחר מותו וכונה "ספר שחושל

הספר בעיקרו טומן בקרבו ביוגרפיה ה י ס ט ו ר י ת ולא "אינטלקטואלית" (משמע הצגה של הרעיונות והגות) - שימו לב לזה כאן וגם לספרים אחרים (כמו "ההיסטוריה של המדע" אשר פורס לא היסטוריה של רעיונות ותגליות מדעניות אלה שם דגש על הביוגרפיות של המדענים).

הספר פורס בפרטים את כל מה שאפשר לצפות מביוגרפיה היסטורית מצויינת ועוד הרחבות ומסעות מעניינים אנה ואנה (למשל הגותו של שפינוזה ואחרים בתקופה, מועברים בצור

ספר המסכם את עיקרי "מאמר תיאולוגי-מדיני" של שפינוזה בתוך הקונטקסט ההיסטורי ורוח התקופה של אמסטרדם הליברלית באמצע המאה ה -17. ליברלית?? טוב נו, יחסית. ליברלית לבחור לך בכל דת שתחפוץ, אבל העיקר שתהיה דת. שפינוזה הקדים לחשוב, לזקק ולהעלות על הכתב רעיונות פרובוקטיביים לתקופתו שנראים היום כה טריוויאליים לחילוני מצוי, אך גם לכל מאמין מודרני בעל חוש ביקורת מפותח בראשם: מופרכות הניסים, מניפולציית הנבואה,

ספר שמנגיש את "מאמר תאולוגי מדיני" של שפינוזה עם כפית לתוך הפה. הפרקים הראשונים עוסקים ברקע החברתי של הולנד הפרוטסטנטית והליברלית- יחסית, מהפרק השלישי מתחיל האקשן האימננטי של ההגות השפינוציסטית בצורה בהירה וקולחת המובנת לכל כיס. טוב נו, לא לכולם, אבל למי שמתחבר לז'אנר ועדיין קשה לו עם האורגינל, הספר הזה, (שחושל כאמור בגיהנום)הוא בא במקום ובזמן הנכון. לא רק לחובבי פילוסופיה בעליל. מומלץ