כל מי שמעשן או עישן בעברו מכיר את הסיטואציה של אחוות המעשנים. גם אם אתה נמצא בחברת אנשים שהם לא בדיוק כוס התה שלך, ברגע שחלקכם פורשים לאיזו פינה, וכל אחד מוציא את הסיגריה/טבק שלו, כל אותן תכונות והדברים המנג'סים שלא אהבתם באותם אנשים איכשהו מתפוגגים בחסות העשן.

בבית ספר תיכון ירושלמי, בכל הפסקה נפגשים ארבעת מורים, במרפסת המעשנים.

צליל, שהיתה בעברה צילה, עשתה מהפך בחייה, שינתה את שמה לצליל, ו

אם לא הייתי מורה יתכן שהייתי נותנת ניקוד נמוך יותר לספר כיוון שהוא מעט איטי/לעיתים לא זורם . בתור מורההנהנתי מאוד ויכולתי להזדהות עם הדינמיקה הביתספרית. הרעיון נחמד ומאוד מציאותי: ארבעה עמיתים לעבודה (ולעישון), כל אחד וה"שק" שלו חולקים את חוויות היומיום,מתחברים, תומכים אחד בשני ושותפים בעבודה החינוכית. כל אחד מהם עובר תהליך והסוף ממש מרגש!