מהספר הזה נהניתי יותר, כי רוֹמוּר כבר לא באפלה.
היא יודעת מי זה קינג, היא יודעת שהכוונות שלו לא היו תמימות כשהוא הביא אותה אל המשפחה שלו, ויש בפניה בחירה אם לעזוב או להישאר.
בספר הזה יש יותר מהזוג מאשר הספר הראשון, כי בספר הראשון זה בעיקר להסתיר ממנה את האמת, ולתת לה את השקט להחלים מההתעללות שהיא עברה.
פה היא כבר יותר מעורבת עם המשפחה, ואחד מהדברים שאני לא מבינה לגבי הספרים האלה, זה למה לעזאזל יש

זה הספר הראשון בדואט, וגם הספר הראשון שאני קוראת מהסופרת הזאת.
קשה לי להסביר מה דעתי על הספר, בעיקר שבשלב זה כבר סיימתי לקרוא את שני הספרים.
זה מאפיה, הדמות הראשית, שמה רוֹמוּר חווה התעללות מבעלה, ואז מישהו יורה בו והיא בורחת מהבית שלהם, כשאחריה רודף קינג, שהוא ללא ספק אדם מהמאפיה.
הוא מנסה להקסים אותה כדי שתבוא איתו, וזה בסופו של דבר מצליח והוא רוכש את אמונה.

כל הקטע של למה הם בכלל רוצים לקחת או