הירושה של אורהאן מאת <mark>אלין אוהנסיאן</mark>

בשנת 1915 התרחש מחדל שאותותיו נשמרים עד היום: תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, מאות אלפי ארמנים נרצחו או גורשו מבתיהם.(מליון וחצי) משפחות נפרדו, חיים נקטעו וקהילות שלמות נעלמו.
וזאת, על אף שהשואה הארמנית אינה זוכה לזיכרון רחב ולעיתים נוטים לשכוח אותה כ"עבר רחוק".
סיפורם מלא כאב אבל גם בעמידה איתנה מול אימה בלתי נתפסת-כוח הישרדות- והוא מבקש מאיתנו להכיר, לזכור

חשבתי להתעכב קצת בכתיבת הרשמים מהספר הנפלא והמיוחד הזה , ואצבעותי רצות על המיקלדת כדי לשחרר אותם.
אולי אפתח במשפט ספקני.

קשה לי להאמין כי מדובר בספר ביכורים. ואם כן אזי זכינו בכישרון מיוחד.

הספר הוא על השואה הארמנית והזיכרון שלה.
בכפר מעורב , סיוואס , ברמת אנטוליה, ( לא אנטליה של הכל כלול), על גבול ארמניה, חיה משפחה העוסקת בטווית קילים( מרבדי תפילה קטנים).
המשפחה ארמנית, והמרכיב של אהבה

אחד הסיפורים היותר קשים ממלחמת העולם הראשונה (אשר עד מלחמת העולם השנייה נקראה בפשטות המלחמה הגדולה), הוא סיפורם של הארמנים, או ליתר דיוק מה שעוללה להם האימפריה העותומאנית בסוף ימיה.


הארמנים גורשו ורבים מהם אולצו לצעוד ללא מזון ומים לכוון מזרח אל המדבר הסורי. היה זה גזר דין מוות על מרבית הצועדים כי הרי מי יכול לשרוד צעדה ארוכה כל כך ללא מינימום של תנאים? אלו שלא הלכו לעולמם מתשישות ורעב במהלך

ספר מרתק מאוד. תחילה לא ידעתי לתוך מה אני נכנסת, ידעתי שמדובר על ספר שמתאר מקרים קשים ולא פשוטים אך לא תיארתי לעצמי שברמה כזו. עד לספר זה לא נחשפתי כל כך לנושא של רצח העם הארמני וספר זה לימד אותי על כך ומנקודת מבטם. הספר מסופר בצורה מאוד סוחפת ומעניינת. נעה בין ימינו לבין העבר מנקודת מבטם של כמה מספרים, דבר שמאוד תרם להתפתחות, להבנה, להיקשרות לדמויות ולתחושות בזמן קריאת הספר.
הסיבה היחידה שהספר ק

ספר שמתחיל בשנת 1990, בכפר קטן באנטוליה שבטורקיה, עם מותו של דדה, סב המשפחה ומי שייסד חברה מצליחה של אורגי קילים. בצוואתו משאיר דדה את רכושו למוסטפה בנו ולאורהאן נכדו, אבל את בית המשפחה שבכפר הוא מוריש לאשה אלמונית, קשישה, הגרה בבית אבות בלוס אנג'לס. אורהאן, שעזב את הכפר כבר לפני כמעט 10 שנים, בגיל 19, גר כמה שנים בגרמניה וכיום באיסטנבול, מנסה להבין מי האשה ולמה הוזכרה בצוואה. הוא טס ללוס אנג'לס,