הספר מתחיל בחדרו של עורך-דין, שעל קירות חדרו מתנוססות תעודות בכתב לא קריא וכך מתחילה השיחה:

עמוד 7: "כפי שאתה יודע, איאן, אני מנהל העיזבון של אמך."
"עיזבון? לא ידעתי שהיו לה נכסים."
"כמעט לכל האנשים יש נכסים, איאן."
"מה אתה אומר."

אימו של איאן השאירה עבורו מעטפה. על המעטפה נרשם שמו בכתב פיתולי של אימו.

איאן הביט בה וניראה שיש בתוך המעטפה רק דף אחד אולי שניים. הוא שבר את החותם, הוציא את

#
שלושה סטודנטים מצטיינים מתקבלים לסמינר מבוקש בבית ספר גבוה לעיתונות. נושא הסמינר – בדיקת החפות של תיקים ישנים, בהם הורשע חף מפשע. לא מקורי לקרוא על סטודנטים שנבחרו בפינצטה, שבהנחיית מנחה נערץ הופכים את "הכיתה" למיקרוקוסמוס (נגיד "ההיסטורייה הסודית") קראנו וראינו לא מעט סרטים שעסקו באנשים חפים מפשע שקבוצת סטודנטים – בהנחיית מורה מיוחד – שיחררה לחופשי. מה שמיוחד בסיפור הזה הוא שמדובר בבית-ספר גבו

פתרון רצח שכבר דשו בו בתי משפט מושבעים, יש נאשם, הנאשם נכלא ריצה את עונשו אבל גם נרצח בכלא, שלושה סטודנטים בכיתת הוכחת חפות ומנטורית אחת מעלים באוב את המקרה. אבל משהוא קורה.

לפני 15 שנה נרצח נער, הרוצח נתפס הורשע ונכלא, מה גורם דוקא לחבורה לקחת את המקרה הזה?

מכתב אנונימי הגיע אל ג'יק הייבנס אחד הסטודנטים עם רמזים,

עוד מקרים של ילדים שנרצחו בסביבה הקרובה עם אותם סימנים.

מי זה שאורב בחו

ספר גרוע להפליא מעין זה מזמן לא קראתי. .הוא כביכול מיועד למבוגרים, ועוסק בדמויות של אנשים בוגרים, אך יש הרגשה שהדמויות בו נמצאות בגיל ההתבגרות, וכך גם סגנון הכתיבה. הדיאלוגים בו רדודים לחלוטין. כל הסיפור והדמויות מופרכים, הזויים, מטופשים ולא אמינים. ממש בזבוז של זמן.