הרי לכם מתכון לספר :
קחו את הזקן מהספר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון", הוסיפו לו את המאפיין של אירה לבית סטארק מהספר משחקי הכס (רשימת נקמה), ערבבו את הכל היטב היטב עד שהזקן הופך לזקנה ו"בשלו" את הזקנה לכל אורך המאה ועשרים.
טיפ : רצוי שהזקנה לא תפספס אף טרגדיה שהתרחשה (שואת ארמניה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה, מהפיכת התרבות).

מכעיס ומקומם במיוחד הכיתוב על הספר הזקנה הזאת לא יוצאת מהח

כמו אצל אחרים, גם לי הספר מיד הזכיר במתכונת שלו את "הזקן בן המאה". שוב איש, במקרה הזה אשה, בת למעלה ממאה, שנודלה בתחילת המאה העשרים וחוותה את המאורעות העיקריים באירופה על גופה. היו ויהיו עוד ספרים רבים כאלו כמו סרטי קולנוע ("זליג").
אבל הספר קריא, והוא כתוב בחן מסוים. ולכן נהנתי לקרוא אותו, גם אם אין כאן בשורה וגם אם זו לא יצירת מופת.
יש מקום גם לספרים כאלו.

מצחיק, מרגש, כואב, אכזרי וציני אלה התחושות שמלוות את קריאת הספר ונשארות גם אחרי. זה לא מובן מאליו כלל, נדירים הספרים שיכולים להיות כתובים בצורה שכזו.

בגיל 105 כותבת רוז את קורות חייה. גם בגילה המופלג הזה היא אינה עוצרת את אהבתה לחיים.

רוז חיה את המאה ה-20 על כל יופיה וכיעורה. על מלחמותיה ההרסניות, עלייתם ונפילתם של שליטים אכזריים. כילדה קטנה החלה את דרך ייסוריה כשחוותה את שואת העם הארמני. כ

אחד הדברים הכי מקוממים שיש, זה ששם הספר כל כך משקר לגבי הספר עצמו. וכך זה מתחיל: מידי שבוע אני מבקר בספרייה העירונית כדי לצוד ספרים חדשים, ולפתע פתאום עיני צדות את הספר ''הטבחית של הימלר'' שם שלפי דעתי מצוין (הבעיה שהשם כמעט ולא רלוונטי לספר) ולא מספיק שהספר שאינו מספק את סחורתו , הוא פונה ישירות לספר מקביל '' הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם'' ומציג את גיבורת הספר כלא פחדנית אלא כגיבורה שיוצאת מהדל

רוזי בת 105 ואת חייה עברה במאה הקודמת. ככזאת היא יכולה לתאר המון אירועים היסטוריים מנקודת מבט אישית.
כמו הזקן בן מאה שיצא מהחלון, גם רוז הצליחה להתגלגל משואת הארמנים, שם נטבחה משפחתה, להיות גם הטבחית של הימלר, בין השאר, אבל בניגוד לזקן ההוא, הסיפור של רוז לא ממש מצחיק.
היא מוענת ע"י נקמה במי שהרס את חייהה ואת חיי יקיריה, ואיך שזה מסופר זה לא משעשע ומפתיע כמו את הזן בן מאה.
יש התעכבות על הפרק ש