לאחר שסיימתי לקרוא את הספר הזה, הכולל שני סיפורים של מחברים שונים, אני עדיין תוהה האם "השידוך" בין "סוזנה" של המשוררת היהודיה-גרמניה <mark>גרטרוד קולמר</mark> (1894-1943) ל"השביל שביער" של הסופר האוסטרי אדלברט שטיפטר (1805-1868) הוא מוצלח.

לכאורה, יש דברים משותפים לסופרים ולדמויות: שני הסופרים משתייכים למעגל התרבות הגרמני ושניהם כתבו בשפה זו. בשני המקרים הגיבורים סוזנה של קולמר ותיאודור של שטיפטר הינם טיפוס

בספר שני סיפורים של סופרים שונים, האחת: <mark>גרטרוד קולמר</mark>,(1894-1943),נולדה בברלין למשפחה יהודיה משכילה, הספיקה לפרסם כמה קובצי שירים.
"סוזנה" היתה ליצירתה האחרונה לפני שהובלה לאושוויץ ב- 1943. הנובלה נכתבה תוך כדי עבודת כפייה, בלילות. סיפור מדכא ומחניק אך בזכות התרגומים הנפלאים של הוצאת "זיקית והפורמט הקטן של הספר, דפי הספר הנעימים למגע ומראה(90 גרם בצבע קרם), סך כל עיצובו הצנוע והידידותי - פשוט תענו

שני סיפורים שונים משני סופרים שונים, שנכתבו בזמנים שונים הוכנסו לספרון קטן בהוצאת זיקית.

הסיפור הראשון : סוזנה מאת <mark>גרטרוד קולמר</mark> , היה סתמי , לא מיוחד לטעמי, כבר נכתבו סיפורים כאלו. בסוף הספר יש ניתוח ודברי הלל על הספר. בסיפור יש ערבוב בין מציאות ודמיון. הנקודה החשובה באמת בהבאת הסיפור לדפוס שהזו סיפור של יהודיה טרם רציחתה בשואה.
הסיפור השני השביל שביער של הסופר אדלברט שטיפטר, הוא מקסי

אפשר לומר שאני שבוי של הוצאת "זיקית" משום שכמעט כל ספר שלהם מביא עולם ספרותי חדש שלא הכרתי ומכאן הרצון לקרוא עוד. והפעם קוקטייל ספרותי אנין טעם.

הסיפור הראשון בספר הוא מאת גרטווד <mark>קולמר</mark>, יהודייה גרמניה מברלין שהייתה יותר משוררת מאשר סופרת (כתבה שני סיפורים בלבד) שנספתה באושוויץ ב 1943. תחילתו של הסיפור הקצר ונוגע ללב על בחורה צעירה שלוקה בנפשה ועל מה שהאהבה עושה לה מעיד אולי יותר מכל על אופייה ש