באחד מימי האביב בימי הביניים מתקבצים להם בפונדק בלונדון, חבורה מגוונת וצבעונית של כ-30 צליינים, שהגיעו לשם ממקומות שונים ומרקע שונה, לקראת עלייה לקברו של המרטיר תומאס בקט בקתדרלה של קנטרברי, הנמצאת במרחק של כ-63 מייל מלונדון. עד מהרה הם הרגישו נוח זה עם זה, שתו ואכלו בצוותא, והסכימו ביניהם שיצאו למחרת לדרך יחדיו.

בעל הפונדק בלונדון קידם אותם בברכה, הגיש להם בשר, ודגים משובחים, יין חזק וערב לחך

איך כותבים ביקורת לאחת מיצירות המופת הטובות בהיסטוריה, יצירה שנכתבה במאה ה-14 אך נשארה רלוונטית ומעניינת גם במאה ה- 21. מדובר באתגר, כמעט כמו האתגר לכתוב על מין, תככים ומזימות בתקופה שבה על הכתב מותר היה לעלות רק יצירות דתיות. <mark>ג'פרי צ'וסר</mark> מתמודד עם האתגר באמצעות תחרות סיפורים בין צלבנים שעולים לרגל לאחד מהמקומות הקדושים לנצרות- קברו של תומס בקט, וכך יוצר מאגר של סיפורים על מלחמות, אהבות, שנאות, בג

זיונים....מסתבר זה כמעט הכל...אצל - <mark>צ'וסר</mark> .אבל לא רק זיונים בכל הטיה דקדוקית ,אלא גם סיפורים שעוסקים בהיבטים שונים של הטבע האנושי וביצרים אנושיים בסיסיים, שנוגעים, במישרין ובעקיפין, בסוגיות כמו אהבה, מיניות, נישואין, בגידה, הבדלי מעמדות, תאוות בצע ,תככים ,צדקנות דתית ,אנטישמיות ובורות אודות יהודים.

סיפורי קנטרברי של המאה ה-14 הם" ה- 50- גוונים של ימי הביניים". שכן בתקופה שבה נאסר להעלות על

אחרי קריאתי את "גרגנטואה ופנטגרואל", היצירה הקומית שנחשבת לאחת מאמהות הספרות הצרפתית, התחשק לי עוד קצת ספרות יסוד מימה"ב, וכך הגענו הלום.
"סיפורי קנטרברי" הוא מהיצירות הגדולות הראשונות שנכתבו באנגלית ולא בלטינית, וזו גם יצירה "עממית" יחסית (כמה שאפשר להיות עממי כשפחות מ10% מהאוכלוסיה יודע קרוא וכתוב..) שהביאה את הספרות לריאליה ול"לכלוך" שספרות חצרונית רשמית התרחקה ממנו.

מצד שני, ניגשתי קצת חוש

כשנתן אלתרמן פוגש את 'משחקי הכס'.

סיפור קנטרברי לא מציתים את הדמיון כמו ספר טולקין או רובין הוב. הוא מונוטוני ועלילות הגבורה שבו עושים רושם כאילו נלקחו מפיותיהם של ילדים בני שש שמשחקים בחרבות ומחסלים דרקונים.
א-ב-ל!!
החריזה של הסיפורים הופכת את הקריאה לחוויה מפעימה, העושר הלשוני של שמעון זנדבק, המליצה המשתרגת בתיאורים פשוטים יותר. הפיכת העברית לכלי שרת שמרגיש טבעי כל כך עבור אותם אבירים ששים

אחד התרגומים הטובים והחשובים ביותר שזכינו להם מאז ומעולם - זנדבנק הצליח ליצור תרגום עסיסי וקולח כל כך, בלי להזדקק להנמכה של הטקסט או להתרחקות ממנו, עד שאין ספק ש<mark>צ'וסר</mark> עצמו היה מהנהן בסיפוק ממקום מושבו בשמיים.

לסיפורי קנטרברי נחשפתי בפעם הראשונה דרך סרטו של פאזוליני העונה לשם זה. הסרט הוא עיבוד מקוצר וכלל לא נאמן למקור ( וכדרכו של פאזוליני באותה תקופה גם חוצה גבולות מבחינת הבוטות והמיניות היתרה)
יצירת מופת שהקדימה את זמנה ונחשבת לאחת מיצירות המופת בשפה האנגלית.
חבורה של כ-30 צליינים עולים לקברו של קדוש בקתדרלה של קנטרברי ובדרכם לשם השעשוע מבצעים תחרות סיפורים אשר כל אחד בתורו אמור לבצע לשם בידור ושעשו

מקבץ סיפורים המאוגד בסיפור מסגרת שאינו חשוב כשלעצמו (אודות הצליינים המספרים אותם ואפיון דמויותיהם).
חלקם סיפורי זיונים ונפיחות, חלקם סיפורי שמאלץ אודות אבירים ונסיכות המתוודים זה בפני זה על ייסורי אהבתם
וחלקם אינם ממש סיפורים כי אם נאומים חוצבי להבות ועמוסי ציטוטים.
כמה מהם נקטעים בתחילתם, וכמה מהם כבר הופיעו בספר "דקאמרון" מאת בוקצ'יו.
לא נהניתי מהספר. ייתכן שהגירסה השירית עדיפה, אם כי לא קרא