לאחרונה אני כותבת על סוגות של ספרים, אז הנה עוד אחת: רומן-התבגרות. או בשמו המקצועי יותר: רומן חניכה. ברומן כזה הקוראים פוגשים את הגיבור בהיותו ילד, והם עוקבים אחריו בתהליך הפסיכולוגי המוביל אותו, לפעמים בשמחה, אבל לרוב בעצב ובקושי, אל העולם של המבוגרים. הגיבור הוא בדרך כלל רגיש מאוד, והוא מחפש תשובות לשאלות המהותיות של החיים. הספר "אי המטמון" מהווה במידה רבה רומן התבגרות, ובו הנער ג'ים הוקינס מגלה

יש ספרים שהרושם הראשוני שהם עושים לא מחמיא להם. לספרים כאלה יש בעיה קשה איתי, כיוון שאני נוטה לחוסר סבלנות ולא אחת קרה שהשלכתי מידיי בשאט נפש ספר לאחר קריאת עד עשרה עמודים. לעומת זאת, אם צלחתי את משוכת חמישים העמודים, סביר להניח שאגיע עד לעמוד האחרון, גם אם הדבר יעלה בשעמום ובהתפרצויות תסכול וזעם.
'כשקפיטן פלינט עדיין היה אדם טוב' מתחיל לאט ובכבדות, ועושה רושם של ספר כבד להחריד. מהספרים ארוכי הפס

ספר מרתק על עיירה באי לויאליטי איילנד במדינת וושינגטון, מצפון לסיאטל.
האי מתפרנס מדייג במים עמוקים ( סרטנים,צדפות, דגי סלמון ועוד).
בעל האוניות ג'והן מת ובנו ריצ'רד, מעונין למכור את הצי כולו ליפנים, כולל זכויות הדיג. פעולה כזאת תשבור את מטה לחמם של כל תושבי האי.
הכל מסופר בעיניים של קאל. ילד בן ארבע עשרה בעל התבוננות מיוחדת.
את המשך העלילה כדאי מאוד לקרוא לבד.
יש כמה רבדים הנחשפים בספר זה