הספר השאפתני הזה, לתאר את היסטוריית פריז משוש חיי דרך הרפתקניה של העיר, לא ממש צלח. הוצאת כתר, יחד עם המתרגמת כרמית גיא, הוציאו מוצר קלוקל, שכנראה מראש לא יכול היה להצליח דרך צורת הכתיבה התמוהה של <mark>גרהם רוב</mark>ּ.
אתחיל דווקא מטעויות התעתיק, שאין להן מחילה, של כרמית גיא. כיכר וַנְדוֹם אינה וֶנְדוֹם, שדרות קפוסין הן בכלל קפוצ'ין, גני הטווילרי הם טיולרי במציאות ועוד כהנה וכהנה. יש מקומות שהיא דווקא דייק

הגעתי אליו במקרה - מישהו הזכיר את שמו. מובן שהכרחי עבורי להשיג ספר ששמו "פריזאים". הוא השלים לי רביעיה אחת (מהרבה...) ולא המתין כלל על המדף. <mark>גרהם רוב</mark> הוא חוקר ספרות וכותב ביוגרפיות בריטי נודע. הוא גם פרנקופיל אדוק, שאהבת פריז ניכרת מכל מילה שהוא כותב.

ההיסטוריה היא סיפור שאינו נגמר של המין האנושי. הוא מורכב מהסיפורים "הרישמיים" וגם מהמון פרטים שהרכיבו את מירקם החיים המסופר. <mark>גרהם רוב</mark> מספר סיפורי

יש האומרים כי קיימות ערים יפות ממנה. יש המלינים בצער שהיא כבר לא מה שהייתה.
אולם לא ניתן להמעיט בערכה. מגנט רב עוצמה השואב אליו אוהבי ספרות, אומנות ויופי, שמה בלבד מעורר בנו התרגשות וכמיהה למשהו נשגב, חלקלק, מתוק, אך מחוספס. יש בה קסם כי לא משנה כמה נזכיר את אתריה, גיבוריה, נופיה ונאמר יחד עם שמה בדיבור אחד את המילה "רומנטית", מין מנגנון הגנה בפני מיאוס וקיטש הטבוע בה יגרום לכך שתמיד נרצה לשו

לאחר קריאה מהנה של שלוש ספרים שך אונורה דה בלזק
("סזאר בירוטו", "זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת" ו"עור היחמור/הקמיע")
הכרתי את התבנית של הסופר- מתח מיני בין הדמויות. הרצון לממון כספי וההבטחות המלוות בכך
ולבסוף, הבטחות שלא מתגשמות ומוות טראגי של הגיבורים בעלילה.
"הקומדיה האנושית" כוללת מעל ל100 יצירות שכתב בלזק,
18 שעות ביום כתב וכדי לממן את הכתיבה שקע בחובות ושלל בעיות שההצלחה הספרותית לא חיפתה

פרדריק שופן אמר: פריז היא כל מה שאתה רוצה.
היינריך היינה אמר כי פריז איננה רק בירתה של צרפת, אלא של כל עולם התרבות.
על פי לב טולסטוי, אדם שאינו מכיר את פריז הוא פרא... יש רק פריז אחת בעולם.
אני מת על העיר הזו ותמיד נהנה להסתובב ברחובותיה, באתרי התיירות המרכזיים שלה וגם באלו הפחות מוכרים. אבל משהו בספר הזה לא זרם לי. זו יכולה להיות הכתיבה של <mark>גרהם רוב</mark> ואולי צריך לחפש את האשמה בתרגום. ברור לי כי י

בגילי המתקדם איני חושב שאגיע לפריס. הייתי שם מספר פעמים בקרתי באתרי התיירות המפורסמים. האייפל. הנוטרדם, מוזיאון הלובר. נדחפתי בין ההמונים - צילמתי ולמען האמת אהבתי את עיר אם כי איני דובר צרפתית וידוע זה די פוגם. בעת הזו אני יוצא למסעות על הכורסא ולעיתים באמצעות המחשב או הטבלט שבניי רכשו עבורי בטובם. למען האמת אני נהנה - הספר שוטף קולח מוביל אותי ברחובות פריס מבלי שאאלץ לגרור את רגלי. זמני בידי וכש

ספר חובה למי שרוצה להכיר את פריז מעבר למה שנראה לעין.
דרך האנקדוטות התקופתיות, המסופרות כנובלות קצרות, <mark>רוב</mark> חושף את השכבות מהן בנויה העיר- חברתית, כלכלית, תרבותית ומיסטית. הזרמים מחלחלים כלפי מעלה , העבר זורם אל העתיד , עם המגמות והריחות המיוחדים שלו. לכל מה שאנחנו רואים היום
כמובן מאליו יש היסטוריה ארוכה של תהפוכות . לא כל מה שאנחנו רואים היום הוא כל מה שהיה- רוחות העבר משוטטות עדיין ברחבי העיר

הספר הזה מורכב מאנקדוטות מפה ומשם מההיסטוריה של פריז מאת סופר בריטי, משמע ספר קליל על פריז.

סיפורים חביבים אך אין בהם את הרוח של העיר. אבל זה בסדר, הספר תואם את מצב הערים הגדולות והמפוארות בעולם. הבניינים והאתרים כולם במקומם מונחים, הרוח האמיתית של המקום כבר מזמן לא שורה שם ורק עדרי תיירים שעסוקים בלצלם משוטטים הלוך ושוב. מזל שקיימים הספרים מהתקופות הקודמות שדרכם אפשר להכיר את חייהן האמיתיים