הספר "פאטון – האיש והאגדה" מאת ההיסטוריון הצבאי <mark>מרטין בלומנסון</mark> (הוצאת מערכות, 1989), הוא ביוגרפיה מוסמכת על אודות הגנרל ג'ורג' ס. פאטון, שהיה המצביא ההתקפי, הבקי ביותר בשליטה ובהנעת כוחות שהיה ברשות בעלות הברית במהלך הקרבות באירופה במלחמת העולם השנייה. הוא גם היה היחיד שממנו חששו ושאותו כיבדו בכירי המפקדים הגרמנים.

בלומנסון, בוגר אוניברסיטת הרווארד, שירת במלחמת העולם השנייה כקצין היסטורי במפקדת

https://wp.me/p4kTCp-5Lu

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה התעקש ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, כי במקביל להיערכות לפלוש לצרפת יפתחו בעלות־הברית אגף נוסף בחזית האיטלקית, מצפון לכוחות הגרמנים שהיו מבוצרים ב"קו החורף" ומנעו מהכוחות הלוחמים בקרב ממונטה קאסינו להבקיע ולהתקדם לעבר רומא. צ'רצ'יל טען שפתיחת אגף נוסף תחייב את הצבא הגרמני באיטליה, עליו פיקד פילדמרשל אלברט קסלרינג, לפצל את כוחותיו, ובין

"גנרל" גרס פאטון, "אינו צריך לשרוד כדי להסביר תבוסה." (עמ' 86).

הסתכלות על חייו של פאטון מגלים לנו מעבר בין העולם הישן, העולם ההרפתקני, השאפתנות, האימפריות, הים, גילוי ארצות וקרבות מרהיבים - לעולם שלנו: עולם של אנטי-מלחמה, של מציאות והבנה חדשים לגבי משמעות של מלחמות מרגשים ככל שיהיו. אני חושב שמותו ב-1945 בסיום מלחמת העולם השנייה, מסמל מעבר בין התקופות הללו. נקודת המבט של סוף מלחמת העולם השנייה