ספר שמציג בהרחבה ובבהירות את הבעיה הקשה של התמודדות עם גידול של בת שנולדה עם תסמונת דאון. הסופרת המוכשרת מאד של הספר, <mark>קים אדוארדס</mark>, הצליחה, בדרך אמנותית וגאונית לחשוף את האפשרויות השונות לגידול הילדה. לכל אפשרות יש, כמובן, יתרונות וחסרונות.

אפשר לגדל את הילדה במשפחה - אם המשפחה יכולה להשקיע בגידולה הרבה זמן, הרבה כסף והרבה הרבה מוטיבציה, אורך רוח ויחס מיוחד. בזכות גורמים אלו הצליחה האחות המיילדת

בתו של שומר הזיכרון הוא סיפור על סוד נורא ומשנה חיים. הסוד הוא מרכז הסיפור וחיי הדמויות. למרות שהפרשה נמשכת עשרים וחמש שנים בלבד, הספר מעניק תחושה שזו עלילה מיוחדת במינה. מרובת אירועים. את נורה ודוד הנרי אנו פוגשים לראשונה בלילה הסוער שבו היא יולדת תאומים. הבן, פול, נולד בריא. הבת בלתי צפויה, והיא נולדת עם תסמונת דאון. בזמן שאשתו, נורה, שכבה מותשת, דיוויד, רופא מנחה את הלידה מכיוון שהרופא המיילד ל

הספר הזה היה מלכתחילה מצוי ברשימת הספרים שאין צורך לקרוא אותם, יחד עם הספרים של ויקטוריה היסלופ, ג'ודי פיקו, אשכול נבו, ורבים אחרים. אם קראתי ספר אחד של מחבר ולא אהבתי, אני בדרך כלל לא רואה טעם רב לנסות ולקרוא את ספריו האחרים. בסך הכל הזמן קצר והמלאכה מרובה וחבל לבזבז זמן על ניסיונות קריאה שלא יצלחו. את "בתו של שומר הזיכרון" התחלתי מלאת ציפיות שנבעו מהשם עתיר ההשראה, והתאכזבתי קשות. ואז הגיע "מקרי

כאשר אני בוחרת ספר קריאה, הסופר הוא חלק חשוב מהבחירה.
את <mark>קים אדוארדס</mark> פגשתי ב"בתו של שומר הזיכרון", להבדיל מהרבה מאוד אנשים אני לא אהבתי, וקים ואני לא הפכנו לחברות טובות.
את הספר "the lake of dreams" קניתי עם זיכוי שכמעט ופג תוקפו, וקיוויתי שהוא לא יהיה בזבוז של זמן.

אחרי קריאת הספר אני חייבת לציין שיש באדוארדס משהו שמזכיר לי את ג'ודי פיקו, ואני לא מעריצה גם שלה, יש רצון לייצר מתח על ידי דרמה

אז לפני שאשתף אתכם בהגיגיי אני רוצה ללמד אתכם שיעור לחיים: אף פעם, אבל אף פעם, אל תאמינו למה שכתוב על גב הספר. זהו, עכשו אחרי התובנה העמוקה הזאת, אתם יכולים להמשיך בחייכם. עכשו, לעניינו.
"בתו של שומר הזיכרון" הוא לא ספר גרוע. הוא מסוג הספרים שאפשר, בפרץ מזוכיזם, לסיים בסופו של דבר, אבל אני לא רואה שום סיבה מוצדקת לעשות את זה. אמנם היו בו כמה תובנות (בשקל תשעים), כן היה תוכן (ואלוהים יודע שהיה הר

אני שבויה בקסם הכתיבה של <mark>קים אדוארדס</mark> עוד מ"בתו של שומר הזיכרון", אבל את הספר הזה לא אהבתי.
אולי זה משום שלא טרחתי לבדוק שמדובר בקובץ סיפורים ואני לא אוהבת קובץ סיפורים. שלא תבינו לא נכון, הסיפורים היו חמודים, אבל כשקופצים מסיפור לסיפור אותי זה מעייף, ולא מאפשר להתעמק בצורה שתעשה לי משהו...ואכן הספר לא עשה לי כלום. אפילו הבחירה שלו הייתה סתמית, אמרתי לעצמי ל"ג בעומר, נקרא משהו שקשור באש..אז קראתי.

הצצה, שלמען האמת די ריתקה אותי, לחיים הבורגנים בפרברים של ארצות הברית. נהניתי מאד מתהליך השינוי שהדמויות עוברות לאט לאט, מהמערכת המסועפת של השלכות ותוצאות וחיים חדשים, כאשר הכל מבוסס על סוד ושקר בודד שנעשה ברגע אחד של שיקול דעת מוטעה. זו דוגמה מצויינת למה שקורה כאשר סוד מעיב על מערכות יחסים וכאשר אנשים מסויימים לוקחים לעצמם את הרשות למתוח אמיתות מסויימות למטרות טובות לכאורה.
הספר יכול להיות מאד כ

מהיכן השורשים של לוסי,מי בעצם היו הסבים והסבתות שהרכיבו את עץ המשפחה המסועף,מי לא נכנס לעץ המשפחה ולמה? הספר הוא על סודות שמתגלים חלק ועוד חלק עד לגילוי הסופי של "הפאזל" .

הספר הוא רומן של לוסי עם משפחתה,עם החבר העכשוי והאקס מתקופת הלימודים...הוא מדבר על יחסים בתוך המשפחה,על מוות ועל פענוחו.העלילה לא נחה לרגע עד שכל הקצוות הפתוחים והמעגלים נסגרים.

האיזור הקסום שהעלילה מתרחשת הוא צפון ניו יור

זה מה שכתוב על הכריכה "בתו של שומר הזיכרון היה הספר המפתיע ביותר של ארה"ב בשנים 2006-2007. הבשורה על הספר המרגש של הסופרת האלמונית החלה עוברת מפה לאוזן. ללא כל מסע פרסומי או יחצ"ני קנה לו הספר קהל קוראים נאמן והוא טיפס בעקביות ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס עד שהגיע לראשה. שם נשאר במשך שנה תמימה."
אחרי הקדמה כזאת ברור שהציפיות הם בשמיים, ובפרט אחרי שקיבלתי המלצות חמות על הספר. אך כגודל הציפיה