כשחוזרים הביתה, מבית הספר נניח, ומגלים שהדלת נעולה, תמיד חייבים פתאום לשירותים. כשהדלת פתוחה אתה פשוט נכנס בשלווה ולא מרגיש שום דחף להשתין, אבל כשהיא נעולה - אחי, אתה צריך לפתוח אותה מהר, תתחיל לחפש את המפתח כבר!
שאלתי את אבא שלי לפני כמה זמן למה זה קורה, כי אבא שלי יודע הכל. אני יודעת שכל הילדות אומרות את זה על אבא שלהן, אבל אבא שלי באמת יודע הכל. וכשאני שואלת אותו משהו שהוא לא יודע הוא חוזר אלי

סיווג הספר כספר לבני נוער, חוטא ליעודו וגם לאפשרות שיהיה פופולארי.
לא כל סיפור שגיבוריו בני נוער וילדים, מותאם פסיכולוגית ורגשית לקוראים בני אותו גיל. הספר גם מוגדר כספר הרפתקאות, אבל נדמה לי שרוב הקוראים בני העשרה לא יתלהבו מסוג ההרפתקאות הזה. הקוראים הבוגרים יותר, שמקור המחייה הספרותי שלהם היה חומר דוגמת ז'ול ורן, מארק טווין, קארל מאי ודומיו, אולי יתחברו רגשית אל הנוער שבנפשם. הצעירים, שאמונים

"הָיֹה היו שלושה ילדים שהלכו לאיבוד בים. אחד כמעט טבע. אחד כמעט יצא מדעתו. אחד נפל ממצוק..."
הכריכה - כובשת. השם? מעולה. התקציר באמת נשמע נהדר. אחרי תקציר כזה מצפים לספר מרתק, מרגש, קסום ומותח. עוד יותר כשהוא מסווג כספר נוער וכספר הרפתקאות.
אבל מסתבר שזה ממש לא ככה.

זה מה שכתבתי כשהייתי בעמוד 112:"זה בסדר בינתיים. אם לא תהיה בקרוב תפנית משמעותית בעלילה, הספר הזה הולך לאבד יותר מכוכב אחד, וה

להגדיר את הספר הזה תהיה בעיה: הגיבורים (רובם לפחות...) הם בני נוער. זה ספר נוער? הסיפור הוא סיפור הרפתקאות. זה ספר הרפתקאות? יש בו איזכור לאהבה עצומה לאשה מתה, אהבה שמשפיעה על העלילה, זה ספר אהבה? לא ולא ולא. הסופרת - שזהו סיפרה הראשון, על פי הכתוב מאחור - ניסתה לכתוב ספר על שייטוּת. מה שיצא לה הוא ספר על כעס: כעס על גורל אכזר, וכעס של הורים על ילדיהם, ולהפך.

הסיפור - בלי לקלקל לאלה שמעוניינים

אני חושבת שלא כתבתי על "אבודים בלב ים" ביקורת עד עכשיו כי... כי שכחתי לכתוב. בסדר, תהרגו אותי וזהו. הספר הזה היה חלק עצום מהקיץ שלי לפני שנתיים וכמובן הרבה הרבה במהלך השנים שבאו, עד ששכחתי שאנשי סימניה לא יודעים על זה.
"אבודים בלב ים", קודם כל, בא בתקופה טובה אלי. אחותי לא גמרה אותו מעולם, למרות שהיה ברשותה שנים אחדות. ואני, משועממת ונהנית מקיץ ריק לחלוטין מעבודה ושיעורים, לקחתי אותו תחת חסותי.

ספר מרתק, מצויין, ולא קל.

הספר מדבר על משפחה - אב ושלושה בנים. זמן קצר לאחר שאיבדו את אמם בתאונת דרכים וכל חייהם טולטלו, מחליט אבי המשפחה לעקור את המשפחה מביתה, למכור את הבית, ולצאת לשנה של שיט בסירה - הוא ושלושלת הבנים.

סיפור על אהבה ואובדן, על משפחה ואחריות, על הרפתקאות וסכנת חיים.

את הספר הזה קראתי פעמיים .
אני מאוד בגנון כזה של "להתקע באי בודד ולשרוד בעצמך" , למרות אהבתי לספרים כאלו , אין הרבה ספרים כאלו .
ואז יום אחד נתקלתי בספר הזה - לקחתי אותו מיד .
הוא נהדר , כל מילה על ההסברים ריתקה אותי , שהסופרת מודעת על הספינות , וזאת הסיבה שהיא כתבה את הספר .
כל הקטע הזה על האכזבה של בן מאביו והקטע הזה של לוותר ולסלוח למשפחה שלך פשוט עשה לי חשק לרוץ לאימא שלי ולחבק אותה .