אני חושבת שלא מקרה שסיפור רשומון הוא סיפור יפני. אנחנו המערביים - שחונכנו על ברכי המונותאיזם - מחפשים תמיד את "האמת" שלדעתנו היא - כמו אלוהים - אחת. אבל בחיים האמת - אם היא קיימת - אינה אחת. היא תלויה בעיני המסתכל, בחוויותיו ובפרשנותו. מה שחשבתי על פולין - אם בכלל חשבתי עליה - היה בהקשר של אנטישמיות, השמדה, מחנות וכהנה. אף פעם לא חשבתי על תושביה בלי ההקשרים שלי ושל עמי.

הספר הזה, הנפרש על שנות

אהבתי את הספר הזה. וזה מפתיע והפתיע אותי. לכאורה - מה כבר יכול להיות מעניין בסיפור על פולין החדשה והישנה? ועוד שזה סיפור כמעט בלי יהודים...
אז האמת היא שאפשר לייצר סיפור לא רע. סיפור שחולף על תקופת הנאציזם בקלילות (והפולנים סבלו מהם לא מעט) ומרחף מעל תקופת הקומוניזם (והיה להם קשה) כאילו זה עוד יום רע שנגמר. ובכל זאת - זה לא סיפור רדוד. יש בו דמויות ועומק ואפילו סיפור מעניין ברובו. וכמובן יש בו את

הבדיחה העממית מספרת על סטשק ומוישה שמהלכים להם ברחובות ורשה בשנת 1947, כיסיהם עמוסים בכספים, והם קונים להם מכל טוב. שואלים את סטשק "הי, איך יש לך כל כך הרבה כסף?" והוא עונה "החבאתי יהודי בתקופת המלחמה". אומרים לו בתגובה "אבל המלחמה הסתיימה לפני שנתיים" והוא עונה: "אני יודע. אבל היהודי לא יודע את זה". גם את מוישה שואלים מאיפה יש לו כסף, והוא אומר "פולני החביא אותי בתקופת המלחמה. עכשיו הוא משלם לי כ