לפעמים, לא צריך לבדות מן הדמיון, בכדי להוציא ספר לאור. לפעמים סיפור החיים שלנו, המכיל אירועים שעברנו במהלכם, יכולים למלא ספר שלם, סוער, מלא בדרמות ורגש.
וזה בדיוק המקרה של הסופר הצרפתי <mark>פיליפ בסון</mark>.

מדובר בספר אינטימי, ישיר ומלא בכנות. נקי מגימיקים ושטיקים. בסון פותח בפני הקוראים את הלב שלו. הוא מתאר את חייו בשנות ה-80, תלמיד מצטיין בלימודים אך פחות חברתית, המתאהב בבחור מקובל וספורטיבי. אותו בחו

"זו היתה אהבה, ברור... מעולם לא הייתי מאושר כל-כך, ואני יודע שלעולם לא אהיה מאושר כל-כך".
עיירה קטנה בדרום מערב צרפת אינה מקום להומוסקסואלים. השנה אמנם 1984 וכבר לא סוקלים בכיכר העיר, אבל החיים עם הגילוי והבושה אינם חיים. כך מצבם של פילים <mark>בסון</mark>, אז תלמיד בן 17 ובנו של מנהל בית הספר היסודי המקומי, ותומא אנדרייה, אף הוא תלמיד בכיתה אחרת, באותו בית ספר תיכון.
<mark>בסון</mark> הוא המעט נשי, הלא ספורטיבי, תלמיד מ

ספר אוטוביוגרפי, אינטימי, עמוק ומרגש על כמיהה. כתוב בכישרון על שני נערים המגלים את זהותם המינית, בשנות השמונים של המאה הקודמת.

הסופר הצרפתי <mark>פיליפ בסון</mark> הקדיש את הספר, לזכרו של תומא אנדרייה שנפטר בגיל 50 (1960-2016).

ראשית העלילה בראיון של <mark>פיליפ בסון</mark> עם עיתונאית, אודות ספרו שיצא לאור "להחליט להיפרד", בלובי בית המלון בבורדו.

פיליפ יודע את התשובות לשאלות. תשובותיו קולחות בקלות. תוך כדי כך ה

מה קרה פה? מישהו יכול להסביר לי איך ספר יכול להשאיר כאילו תחושות של אהבה טהורה מצד אחד וכל כך שונה ולא מקובלת מצד שני?
אי אז בשנות השמונים בעיירה כפרית במחוזות נידחים של צרפת.

נער גמלוני ומלומד <mark>פיליפ בסון</mark> בן המורה, תלמיד טוב וילד טוב ליבו נוטה אחר נערים, שם ממול בבית ספר לוכד את עינו נער מחוספס תומא אנדרייה מבטו מהורהר וסיגריה תמידית בין אצבעותיו.

מבטים, גישושים מפגשים חשאיים, הנה ניצתה א

"תמיד אהבתי לעשות את זה, להמציא חיים לאלמונים שחולפים ביעף, להתעניין בצלליות האלה, זה גובל באובססיה, נדמה לי שזה התחיל כבר בילדות, כן, זה מלווה אותי מגיל צעיר, אני נזכר עכשיו, זה הדאיג את אמי, היא נהגה לומר: די כבר עם השקרים שלך".

<mark>פיליפ בסון</mark> הוא סופר צרפתי פורה ומפורסם (אומנם לא לי) שלראשונה בחייו, כך נדמה, החליט להפסיק לבדות ולספר סיפור אחד אמתי שקרה לו עצמו: בעיירה קטנה בצרפת של 1984 נרקם רו

בקצה השכונה שלי יש חורשה קטנה. יש בה עצי נוי ועצי פרי וגם חושחש יש, וחורש טבעי ופרחי בר ועשבייה וגם בוגינוויליות פראיות ולנטנות שיצאו משליטה שממסגרות את החורשה בלי כוונה תחילה. בחורף יש בה שלוליות ולפעמים אפילו נגר עילי ביישן שחורץ קלות את פני השטח והם משאירים הרבה דפדפים של שוקולד אדמה כשמתייבש. אני אוהבת את החורשה הזו כי זה בטבע שלי. הרבה בעלי חיים מצאו בה בית. שועלים, קיפודים, צבים, חפרפרות, עכ

"דיי כבר, נמאסתם"! אילו <mark>פיליפ בסון</mark> היה שואל לדעתי, זה השם שהייתי מעניקה לספר.

לא קראתי ספר למעלה מחודש ימים, חיכיתי כל כך לשבת הזו, לקחתי פסק זמן, אוויר לנשימה, ארוחת ערב שישי הסתיימה ואני ניצלתי את השקט לקריאה.
כמו תמיד, אני "נופלת" בכך שאני שוכחת לקרוא את התקציר, מאז שהתחלתי לקרוא דיגיטלי, אני שוכחת ללחוץ על הלינק שמפנה לתקציר, זה משפיע גם כשאני מחזיקה ספר ביד, אני פשוט לא טורחת להפוך.

פי

ספר שכתב הסופר לזכרו של תומא, נער שבו התאהב בהיותו בן 17. זהו סיפור על התבגרות והתאהבות של שני נערים המגלים ביחד את המיניות שלהם, כאשר אחד יוצא מהארון ומגשים את עצמו ואילו השני חי בשקר עד סוף ימיו.
<mark>בסון</mark> הסופר הצהיר על היותו הומוסקסואל וחי בזוגיות עם גבר אבל תומא חי בשקר כל חייו, הקים משפחה ונולד לו ילד. למרות שכל אחד המשיך בחייו, סיפור האהבה ביניהם השאיר חותם חזק על שניהם ולא הרפה לעולם.
הכתיב

זהו סיפור אמיתי של הסופר והבמאי הצרפתי <mark>פיליפ בסון</mark> – אהבתו הראשונה לבחור מהעיירה הקטנה בה הוא גדל.

הסיפור מתחיל בשנת 2007 כאשר פיליפ עורך ראיון עם עיתונאית בלובי של מלון בבורדו ולפתע הוא רואה דמות מהעבר. הוא ניגש ומסתבר לו שמדובר בבנו של אהובו הראשון.

פיליפ גדל בעיירה קטנה ושמרנית בצרפת בשנות השמונים, שנים בהם לא היה נהוג להיות משהו שונה. בטח לא הומוסקסואל.

הוא מתאהב בתומא, נער בגילו חתיך