אין עולם שהוא בלתי נגיש כמו עולמם הפנימי של בני אדם אחרים. קחו את זה ותכפילו במאה ואולי תבינו מה הקושי בלהתקרב על עולמו הפנימי של אוטיסט.

קראתי את הספר שלוש פעמים. בכל אחת מהן לא המידע או המילים הם מה שתפסו אותי. התחושה והאווירה המוזרה, המרוחקת הזרה היו חזקים בהרבה מכל משפט. אני יכול להשוות את התחושה (ואת התחושה בלבד, הנושא שונה מאד) לזו שקיבלתי כשקראתי את "הזר" של קאמי.

אוטוביוגרפיה זו מ

החלטתי לכתוב בקורת על הספר ולא דווקא בגלל הספר אלא בגלל הסופרת <mark>דונה</mark> וויליאמס.
ספר זה אינו 'ספר קריאה' כפשוטו אלה יותר 'ספר עיון' או ספר לכל המתעניין בעולמם של הילדים האוטיסטים (שלצערנו יש רבים מהם בארץ) לדעתי, קוראים שמצפים למצוא בספר 'עלילה' או רומן, יתאכזבו.
לאחר קריאת הספר, עברתי לקרוא באינטרנט, את האתר האישי של <mark>דונה</mark> וממנו משתמע שהיא הפכה מומחית בעלת שם עולמי בטיפול בילדים אוטיסטיים.
חושבני