כן, אני מודע לכך שאני כותב את הביקורת הזאת לעצמי. אני יודע שאף אחד לא מעונין בספר שעל גבו כתוב שהוא עולה שמונה לירות. עד כדי כך ישן. אבל אני עדיין אכתוב את זה. כי אני מאמין שמה שאני עומד לכתוב כרגע הוא יותר מסתם ביקורת. אז אתה, מי שעכשיו קורא את הכותרת הזו- תכנס לביקורת, ותתחיל לקרוא. משעמם? נו טוב, תלחץ על "הדף שלי" ותחזור לענייניך. אבל אני מאמין, לא. אני רוצה להאמין, שהביקורת הזאת היא יותר מסתם

"...יצאנו במעלה עמק המיטוּמבּה, ועד מהרה צועדת הייתי דרך יער אפריקאי, בדיוק כזה שעליו חלמתי תמיד. היו שם עצי־ענק עטורים בליאנות מטפסות, ופה ושם הבהיקו בתוך העלוה הכהה פרחים שצבעם לבן או אדום לוהט. פסענו לאורך נחל רדוד מהיר־זרם, ולעתים דישדשנו לעברו האחר כשההליכה שם היתה נוחה יותר. מדי פעם חלף על־פנינו שלדג או עוף־יער אחר, ופעם אחת זינקה להקת קופים אדומי־זנב, עברה בין הצמרות מעל לראשינו, וזנבותיהם