בזמן שאנחנו מתהדרים בעולם המערבי לגבי פתיחות לנשים , ( כמובן הדרך עוד ארוכה) . בזמן שאנחנו נלחמים על שוויוניות בין הגבר לאישה. פה בספר מגיע איזה גאון בשם <mark>טניזקי</mark> ומראה דרך אחרת להתמודדות עם הנושא. אין ספק שהוא הצליח לבלבל אותי.
בכלל דיון ברמה כל כך עמוקה של שני גברים משוחחים על אישה ורגשותיה בלי שישתעממו מהנושא קנה לרגע את עולמי. נראה לי שבחיים לא נתקלתי בדיון פילוסופי על נשים מצד גברים כשהם כ

הספר מספר על זוג נשוי, להם בן צעיר אחד, המתלבטים כיצד ומתי להפרד ולהתגרש.בעלה, אדם קר ואנוכי, מכיר בזה שיש לה מאהב והוא מבין שזה בא לתת לה את הרומנתיקה ותשומת הלב שהוא מחסיר ממנה. הוא עצמו ממלא את החסר בביקורים אצל זונה מערבית, לה אין לו שום מחויבות לא כלכלית ולא נפשית. ספר יחודי מתרבות אחרת מיוחד ומענין. התרבות היפנית לא מוכרת לי אלא מספרים בלבד. ולאחרונה קראתי כמה. תרבות כה שונה משלנו כה מאופק

אמא ואבא התגרשו כשאני ואחי היינו בני 4.אני לא זוכר מצב אחר,מצב טרום גירושים.זה היה פשוט תמיד היה שמה.כמו איזו חיית מחמד,או איזה קרוב משפחה מצורע.אני לא יכול לזכור את המצב שלפני,שאבא ואמא היו פוצי מוצי ואהבו אחד את השני.הדבר היחידי שאני זוכר זה את יום הגירושין עצמו.אני זוכר שישבתי במונית,אני ואחי ודוד שלי וסבא שלי.אני זוכר שהסתכלתי כלפי מעלה,אל הבית.מה עבר לי באותו הרגע בראש? אני לא יכול לדעת.אולי

יש המעדיפים סירפדים?
האמנם?
אם כך יש הרבה חיי נישואים שמרופדים סירפדים.
הרומן נסוב על יחסי בעל ואישה
בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת
ביפן. שנעה בין מסורת יפנית מדוקדקת
וקפדנית לבין המודרניות המערבית שהחלה
לחדור לאי השמש העולה.
הסירפדים בחיי הזוג הם הקושי העיקרי
של הרבה מערכות יחסים גם היום
גם כשנעלם הניצוץ האחרון בין הבעל והאישה.
אין יותר אהבה תשוקה ועניין. קשה להיפרד.
אף אחד ל