הספר הנהדר הזה הוא יצירה פוליפונית מונומנטלית. פוליפוניה, מונח השאוב מתחום המוסיקה, היא רב קוליות, יצירה המשלבת שני קולות או יותר. לכל קול יש ביטוי עצמאי חשוב כמעט באותה מידה וההרכב יוצר את הרבגוניות ואת הרבדים של היצירה.

בניגוד ליצירות פוליפוניות מסוג הראשומון, שבהן כל קול מייצר זווית ראיה שונה ואף הפוכה, והקולות המספרים מציגים אמיתות שונות הסותרות זו את זו, באישה בלבן הקולות משלימים זה את זה

זה מוזר שהמילה הראשונה שעולה בראש כאשר אני חושב איך לתאר את הספר הזה היא מרענן. מוזר כי זה ספר בן יותר ממאה וחמישים שנה שנכתב באנגליה הויקטוריאנית עם הגינונים הטרחניים והכבוד האנגלי , זה אמור להיות הכל חוץ ממרענן.
זהו רומן מתח. יש הטוענים כי הוא אבי ספרות הבלש , יש אשר יגידו כי אדגר אלן פו עשה זאת לפניו ואין זה משנה כי הספר אכן מותח וטוב אפילו עם הדיאלוגים האנגליים לעייפה.
לפני שנתיים ניסיתי ס

זה לא ספר מתח בלשי שגרתי. אמנם יש במרכזו תעלומה שנחקרת ולאט לאט שכבות נוספות המרכיבות אותה מתגלות בדרך לפתרון שבסוף, אבל הוא יותר כמו טלנובלה סוערת עם דרמה ורומנטיקה ומסתורין. טלנובלה אשר בנוסף לריגוש הרב שהסבה לי, היוותה עבורי מן מסמך נדיר שבאמצעותו ניתן להציץ על החיים במאה ה-19 מנקודת מבטו ומעדותו של אדם אשר חי בעצמו באותה תקופה הנראית כמו חלק רחוק ונושן בהיסטוריה, הלוא הוא <mark>וילקי קולינס</mark>, הסופר ש

בנערותי, אי שם בסבנטיז, צ׳רלס דיקנס היה ממושאי הערצתי ובמיוחד ספרו ״אוליבר טוויסט״ שהשפיע עלי עמוקות ואני מניח שקראתיו לפחות ארבע פעמים כבר אז... על <mark>וילקי קולינס</mark> שהיה חברו, עמיתו ולעיתים אף שותפו לכתיבת יצירה או שתיים, מעולם לא שמעתי עד שקניתי את ספרו ״האישה בלבן״ עת או בסמוך ליציאת התרגום העברי המחודש בשנת 2007. וגם אז אני מניח שרכשתי את הספר עקב המלצה שקיבלתי בחנות הספרים מבלי לדעת איזה אוצר ספר

אני יודעת שיש כאן אנשים באתר שחושבים שאני קוראת מהירה, ובכמה מובנים זה אכן כך. מה שהם ואתם לא יודעים זה שיש כאן בבית קורא מהיר הימני, זה שנישאתי לו לפני למעלה משלושים שנה, בהיותי בת תשע עשרה בדוחק. בכל מקרה לא עניין נישואינו הוא החשוב כאן אלא עניין מהירות הקריאה שלו, שהיא גדולה יותר משלי ומשל כל אדם אחר שאני מכירה. על כן, לא הרבה זמן לאחר שהבאתי את הספר הזה מספריית הרחוב והנחתי אותו במאוזן במדף שב

וואו, איזה ספר... (אנחה, וחיוך מרוח מאוזן לאוזן).
טוב, אז ספרי מתח הם לא כוס התה שלי, ובכ"ז התפתיתי לקרוא את הספר הזה, שכה רבות דובר בו.
וזהו, שזה לא ממש ספר מתח כמו שאנחנו מכירים, אלא יותר רומן תקופתי, שטבול באווירת מסתורין וקמצוץ אימה גותית.
מסתבר ש<mark>וילקי קולינס</mark>, ראשון כותבי ספרי המתח, שימש ככוכב הצפון לממשיכיו בז'אנר. עובדה זו ועוד למדתי מהמבוא של אמנון ז'קונט לספר.
הספר מעביר את הלך הרוח בא

כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. אחרי "האישה בלבן" שמבחינתי הוא פשוט ספר מופת, אבי ספרי המתח המודרניים, חיפשתי את "אבן הירח" בנרות וההמלצות הטובות רק דרבנו אותי. אושר גדול הציף אותי כשמצאתי את הספר באחת הספריות ובאותו היום מיהרתי הביתה, הנחתי את מאיר שלו בצד ועם חיוך גדול יצאתי להרפתקה.
מאז עברו חודשיים. נאבקתי איתו יום אחרי יום ואפילו זנחתי בשביל ספר אחר והחלטתי בכל זאת לתת צ'אנס, הרי זה <mark>וילקי</mark> קולי

סדרת קלאסי כיס של עם עובד באה לתת לנו הקוראים ספרונים ממיטב הסופרים ובמחיר מצחיק. לפחות לגבי הספרון שלפנינו, אין הצדקה לטרחה.
את <mark>וילקי קולינס</mark> המחבר הכרתי מהספר המקסים האשה בלבן. לאחר מכן חיפשתי ומצאתי את אבן הירח הטרחני והספרון הזה היה כבר ממש מיותר לגמרי.
גבריאל עומד להתחתן והוא גר בעיירה קטנה במחוז בריטני בצרפת. כל העובדות עד עכשיו מיותרות פחות או יותר. לילה אחד, בעוד אביו ואחיו הצעיר יצאו לדי

וואו... כמה זמן לקח לי לסיים את הספר הזה!
יותר מחודש. אבל זה לא הוא.. זה אני.
טוב, אולי זה הוא קצת...

הספר מתחיל מעולה לדעתי. סיפורו של צייר שמגיע ללמד 2 אחיות ציור במאה ה 19. (הספר גם נכתב במאה ה 19 מה שהופך אותו לעוד יותר מיוחד ויוצא דופן מבחינת ספרים שיצא לי לקרוא לאחרונה)
מפגש מיקרי עם אישה בלבן ערב נסיעתו לבית שתי האחיות הוא הבסיס לכל הסיפור ולתעלומה שנפרשת לפנינו.

הספר כתוב בצורה של