#
הספר הזה חיכה על המדף שלי לזמנו בערך 10 שנים. בעיקר כי מספרים, נוסחאות ותאוריות אינם תחומים שאני מתלהבת מהם וכך גם ספרי-עיון. מצאתי את עצמי – בדומה למצבי לפעמים כשאני מתלבשת בבוקר - עם משהו כמו 70 ספרים שטרם קראתי, ושום דבר לקרוא. במקרים האלה אני ניגשת לספר (או לבגד...) הכי פחות סביר. כך שהספר הזה הוא הבחירה ההגיונית.

הספר עוסק, לכאורה באירוע המשנה את מהלכם הטבעי של הדברים, אירוע שאי אפשר לח

הבלתי צפוי כצפוי

אמא שלי הייתה נאנחת בקול רם ואומרת, האדם מתכנן ואלוהים צוחק, באידיש זה נשמע טוב יותר וגם מתחרז, " אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט."

אמא שלי, כנראה התכוונה ליכולות המוגבלות שלנו כבני האדם, לתכנן תוכניות שתוצאותיהן יתממשו בביטחון ובוודאות. בכך היא גם הצדיקה את פשטות מחשבתה שהייתה תכליתית בעיקרה וקיצרת ראות. כמי שלמד מדיניות ציבורית, התייחסתי בביטול לאמירה שלה, כפולקלור של אנשי

אם יש כללי כתיבה סדורה שהרוצה לכתוב ספר עיון פופולרי למחצה חייב לעמוד בהם, הרי ש<mark>נסים</mark> ניקולאס טלאב עבר בעקביות והפר כל אחד ואחד מהם. לדוגמה - סוגריים. אם משפט הוא חשוב, אז הוא חשוב וצריך לקבל מקום ראוי בטקסט. אם הוא לא חשוב ורק בא באגביות, אולי עדיף לוותר עליו לגמרי. טאלב בוחר לא להבליט ולא להשמיט, והוא מפזר משפטים ממוסגרים למאותיהם במהלך הספר. בהתחלה זה מציק, אחר כך זה נראה כמו משהו מהסגנון האישי

הקריאה שלי אקלקטית. אני לא קונה שום דבר חדש, לא בוחרת דברים, נותנת למצאי של ספריות הרחוב להקצות לי ספרים לקריאה, רובם יצאו לאור לפני עשור או יותר או סתם ככה איבדו מחינם אצל הרוכשים שלהם, עוברת בין נושאים וסוגות, מדלגת מפרוזה לעיון ובחזרה, לפעמים נוחתת באמצע דרך שירה. התוצאה היא רנדומלית עד כדי כאוטיות, ואני ממש בסדר עם זה. וככה הגעתי אל הספר הזה. אני יודעת מיהו <mark>נסים</mark> טאלב, וקצת גם שמעתי עליו ועל חל

קראתי את הספר לפני הרבה שנים ואני מודה שאני לא זוכר את כולו. אבל יש בזה יתרון, כי אני יכול לכתוב רק את מה שנחרט לי בזיכרון טוב.
אני כותב את הביקורת גם כקורא אבל גם (ואולי בעיקר ) ככלכלן ומי שעוסק גם בניתוח נתונים וסטטיסיטיקה. באוניברסיטה וגם במשך שנים לאחר התואר, אתה בטוח שאתה מצוייד בכלים לנתח כל תופעה. האמת היא שניתן להמשיך לחשוב כך עד הסוף , אם אתה בטוח שאתה תמיד צודק. אתה יכול להצדיק כל טענה

ברבור שחור זה אירוע קיצוני ודרמטי שלרוב לא ניתן לחזות, לרוב מתייחסים לזה במובן הכלכלי (המשברים הגדולים למשל) אבל אפשר להכליל את זה על הרבה דברים בחיים, כולל החיים עצמם (אבולוציה) שבהם האקראיות היא הגורם השולט ולא הדטרמיניסטיות.
המחבר מציג את התפיסה הנל כבר בעמודים הראשונים וטוען שהוא ייתן כלים פרקטיים לאיך מתמודדים או לפחות מקלים על המכה כשניתקל בברבור שחור.
הנושא מאוד מעניין אבל אין בור שבו המ

''מיטת סדום'' הוא ספר חביב שיכול ללמד את הקוראים מספר דברים בנוגע לראייתם, הבנתם והידע שלהם והיכן הם נמצאים במישורים אלו, קצת.

זה ספרון המכיל פתגמים וציטוטים שונים של המחבר על עניינים שונים ופילוסופיים, לא משהו מיוחד ופורץ דרך.
המחבר הוא איש אשכולות ממוצא לבנוני, בן למשפחה נוצרית ודי שוויצר, נפוח מחשיבות עצמית כמו בלון, וחבל שהוא מתייחס לאנשי האקדמיה ולעיתונאים כמו איזה קצין אס-אס.
ג'ורדן פיט

סתם...
כשאין מה לכתוב אז כותבים אמרות של אחרים. וזה גם לא משהו.
חבל על הזמן.
כנראה גם לכותב כמו לפוליטיקאי כשאין יותר מה להציע מנסה "להוציא משהו"
זה לא הולך להתרחק.

ספר חשוב ומעורר מחשבה. יש אשר יפתחו אנטיגוניזם כלפי המחבר עקב שחצנותו ועמדתו הברורה כנגד כלכלנים וסטטיסטיקאים, תוך ציון שמות מפורשים ואיזכור עבודתם תוך זלזול. עם זאת, בתור אדם הקרוב לנושא, מצאתי שהאידיאולוגיה שמאחורי הספר ראויה להתייחסות. הספר גרם לי לפקפק בעבודתי היומיומית בתחום המסחר הטכני בשוק ההון; למרות זאת ובזכות זאת, הוא ספר חובה מבחינתי לכל אדם העוסק בתחום.