***


אחרי "בנגקוק 8" שנעלם לי מהתודעה לא הרבה אחרי שקראתי בו, לא הייתי להוט לחלוטין לקרוא על קורותיו של השוטר התאילנדי בן התערובת סונצ'אי ג'יפטליצ'יפ, משעשעות ומותחות ככל שתהיינה. עם זאת, מאחר שחזרתי מבנגקוק לפני ימים ספורים, נהניתי להשתכשך שוב בתחושה המיוזעת-סקסית של העיר הזאת, שאיתה יש לי יחסי אהבה שנאה כבר כמעט עשרים שנה.
קשה להאמין, תוך כדי קריאה, ש<mark>ג'ון ברדט</mark> (הסופר) הוא לא שוטר תאילנדי בו

סונצ'אי ג'יטפליצ'יפ הוא קצין משטרה תאילנדי, הוא גם בעל בית של בית בושת בבנגקוק שם אמא שלו היא המאמאסאן שמנהלת את המקום.
משפט פתיחה זה מאפיין את הספר כולו בכך שבתאילנד מה שלא נורמאלי בעיני מערביים בהחלט אפשרי ונורמאלי בעיני תאילנדים.
מפקדו של סונצ'אי במשטרה הוא קולונל מושחת השולט ברוב עסקאות הסמים הגדולות שמתרחשות בתאילנד, שוחד הוא שם המשחק.
ביום שהזונה הכי יוקרתית שעובדת אצל סונצ'אי רוצחת איש ל