קצת מופתע מכך שאני הראשון להגיב על ספרו החצוף והנבון
בדרכו המחוספסת מאת <mark>צ'רלס בוקובסקי</mark>, שתיין נאלח וידוע לשמצה, ובין היתר בעל גישה אישית במיוחד למילים וכתיבה.

בכל מהלך הספר, אנו עדים למעשה לגלגול חייו, פחות או יותר, של בוקובסקי עצמו, אותו ''מגלם'' האלטר אגו שלו,
הנרי צ'ינסקי. המדריך המלא לפיטורין מהירים, שתייה מופרזת, נשים קלות, מוטיבציה קלושה והרבה פיכחון עגמומי.

ספר מצחיק, עצוב, מריר, עש

בשלב שהוחלט לעשות סרט מכתביו של <mark>בוקובסקי</mark> או יותר נכון ש<mark>בוקובסקי</mark> יכתוב תסריט, בסביבות שנת 87 - 88 באזור התקופה הזו שהסרט נעשה, אם אני זוכר נכון, <mark>בוקובסקי</mark> כבר היה מוכר לעולם הספרות העולמית וגם לעולם האקדמי, כנראה שכתביו הדהדו עד לתעשייה בהוליווד והחליטו לעשות מעשה ולהציע לו לכתוב תסריט. כמובן שלבקש דבר כזה מאדם כזה, זאת לא משימה פשוטה, זה לא הדבר הכי קל בעולם כמו שזה אולי נשמע, אסביר על כך בהמשך.

לא יודע איך לקרוא לזה.
אבל אם יוצאים מנקודת הנחה שבהגדרה כל אגד דפים עם אותיות, עטוף בכריכה זה ספר, אז אני מניח שגם הדבר הזה נכנס לקטגוריה.
זהו למעשה יומן מסע והצצה לחייו של הנרי צ'ינסקי ויש לי חשש כבד שמדובר באוסף חוויותיו של <mark>בוקובסקי</mark> עצמו. צ'ינסקי לא גויס עם גברים צעירים אחרים למלחמת העולם השנייה. הוא שותה לשוכרה בכל הזדמנות, מצוי בהנגאובר תמידי ובעל הגיינה אישית ירודה. הוא מבייש את הוריו, שה

"שיפון עם שינקן", ספר ההתבגרות של הנרי צ'ינסקי (הוא <mark>צ'רלס בוקובסקי</mark>)חף מכל התייפייפות וחנפנות כלפי הקורא. הסיפור בוטה, חושפני, ללא כל סנטימנטליות, קשה לפעמים לקריאה ולעיכול. אולם אי אפשר שלא להתרשם מהכנות והאמיתיות שבו.
בוקובסקי גדל בתקופת המשבר הכלכלי בארה"ב, במשפחה הנאבקת להישרד כלכלית, עם הורים כהי רגש ואבא שהשפה היחידה שהוא מכיר כלפי הילד היא אלימות פיזית. הוא סופג מכות בבית, ומכות מנערים בבי

קמתי בשעת צהריים דפוקה. הלשון הייתה יבשה כמו פוחלץ של קרוקודיל. השתעלתי והבאתי קליפה ירוקה של ליחה. יצקתי קצת מים שהכינסו טעם של עץ יבש לגרון שלי.

וזהו. קמתי.

בשירותים הוצאתי קצת חרא, השארתי מעט אצלי, שיהיה.
הטענתי את הברטה. שתי מחסניות, ויצאתי לדרכי. מרגיש כמו גבר מזוין.

לא אכחיש. ככה כותב גבר. כזה מאצ'ו עם ביצים. מדויק. מהוליווד.
כמו שתמיד שאפתי.
אממה, הגבר שבי קצת מיושן. אוהב כ

<mark>צ'רלס בוקובסקי</mark> מילא את חייו באלכוהול ונשים, ולצד זאת בלא מעט סיפורים. אם אתם מתלבטים איזה אחד מהספרים שלו לקרוא אז מוטב שתקראו את הספר הזה שהוא מקראה שמביאה את מיטב הסיפורים מכל מיני ספרים שלו, כולל גם שירים. העורך, ג'ון מרטין מצא לנכון לערוך אותו באופן כזה שמאפשר לקוראים לראות בו את האוטוביוגרפיה של בוקובסקי. עכשיו לעניין הכתיבה של בוקובסקי, אחד הדברים שאני באופן אישי אוהב בכתיבה שלו היא הכנות שב

איך מתייחסים לספר הזה של <mark>בוקובסקי</mark>? לאיזה ז'אנר לייחס אותו? האם זה רומן אייכותי? האם הכתיבה אייכותית? שאלות שקשה לענות עליהם כיוון שלא הצלחתי לייחס את כתיבתו למשהו סטנדרטי שאני מכיר, כך שאין קנה מידה להעריך. כתיבתו ייחודית, לעיתים קרובות גסה ובהמית, אך הסיפורים שנלקחו מהחיים מעניינים ויש בהם חכמת חיים ורחוב אמיתית שקשה למצוא.
זו כנראה אוטוביוגרפיה חלקית של <mark>בוקובסקי</mark>. מה שמאפיין אותו זה שהוא אלכוהול

שירה וסיפורים קצרים של <mark>צ'רלס בוקובסקי</mark>. יש פה סיפורים ושירים על אהבה, על הניכור של לוס אנג'לס ויותר מזה- על הזבל של החיים בכלל, אבל המשמעות של הספר הזה היא בכנות שלו. בוקובסקי היה פסימיסט ובחור די מטורף, אבל האהבה שלו זוהרת והתיאורים שלו יפהפיים, ואולי חשוב יותר: הוא כמעט תמיד אמיתי, גם כשהוא נדמה כמו מגלומן.

מצב המטבח הוא מצב התודעה.

"תראה לי אדם שגר לבד ושהמטבח שלו תמיד מלוכלך, וב-5 מתוך 9 מקרים, אני יראה לך אדם יוצא דופן"
-<mark>צ'רלס בוקובסקי</mark>,67 - 6 - 27 , על בקבוק הבירה ה-19 במספר.

"תראה לי אדם שגר לבד ושהמטבח שלו תמיד נקי, וב-8 מתוך 9 מקרים, אני יראה לך אדם עם איכויות רוחניות בזויות."
-<mark>צ'רלס בוקובסקי</mark>, 67 - 6 - 27 , על בקבוק הבירה ה-20 במספר.


דקויות של גברים