ספר זה כולל בתוכו שני ספרים נפרדים. ספר אחד יפהפה, מרגש, מדהים ומזעזע המתאר את הילד לולק שמאבד את כל משפחתו חוץ מאחיו טולק שמכוח צוואת האב לשמור על לולק מצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולשמור על לולק חי לאורך כל התקופה הנוראה בבוכנוולד. חלק זה של הספר נקרא בלי יכולת להפסיק באמצע, בעיניים דומעות ובלב מלא התרגשות מהסיפור בכללו וממסירותו הבלתי נתפסת של האח טולק.
החלק השני של הספר הוא סיפורו של <mark>הרב</mark> הראשי

זהירות ביקורת מזעזעת. הקורא עושה זאת על אחריותו בלבד.

אני כותב ומוחק. בעיקר מוחק. פוחד לומר משהו שממש, אבל ממש ממש, רחוק מתחום הפוליטקלי קורקט. אבל יש לי משהו לומר על סוחט-הדמעות הרהוט הזה 'אל תשלח ידך אל הנער'. קראתי, מיד כשיצא. היו רגעי צמרמורת. אבל, ואני לא יודע איך לומר את זה בעדינות, משהו בספר הזה לא הצליח לעשות לי את זה.

כמי ששולח ידו בסיקור עיתונאי, תמיד ידעתי שהחומר הזה - שואה, ילדות

"ילדה בת 14, אנה פרנק הי"ד, הצליחה לרגש עולם ומלואו. אין כל סיבה שסיפור נסיבות חיי, השונות כל כך, לא יגיע לתודעתם של בני אדם ויגרום להם להרהור נוסף, לחשבון נפש, ואולי גם למסקנה..."
כך כותב <mark>הרב ישראל מאיר לאו</mark> בהקדמה לספר.
לטעמי, הסיפור מרגש עד דמעות (של עצב ושמחה) בצורה יוצאת דופן ונדירה. בהחלט גורם להרבה יותר מהרהור, לחשבון נפש ולמסקנות.
הספר כתוב בשפה עשירה, מקשר הסטוריה עם הווה ומציג דוגמאות

אינני בוכה בקלות. האמת היא שאינני בוכה כלל. אבל ספר זה פתח את ארובות עיניי והדמעות זלגו מעצמן. אשתי כל כך הופתעה שדרשה שאמצא בשבילה את הגירסה בצרפתית, ואכן מצאתי.
בצרפתית ניקרא הספר loulek, כשמו של ישראל מאיר <mark>לאו</mark> בפולנית.
מה אגיד לכם, ומה אספר?
קיראו את הספר הזה. זה ספר חובה לכל יהודי באשר הוא.
ספר מרגש ( עד דמעות כאמור), דרמתי, מותח באופן יוצא מן הכלל, ובעיקר ספר המלמד מהי עוצמת נפש, מהו אומץ

שלום.
אני באופן אישי אוהב את <mark>הרב</mark> לאו. לגביי הוא מייצג את היהדות של "דרכיה דרכי נועם.."
הביקורת שאכתוב אולי תהייה "משוחדת". ומה בכך ?.

שתי פסקאות בספר צדו את עיניי והיו, לעניות דעתי, הסיכום (אליבא ד<mark>הרב</mark> לאו),של החלק הקשור לשואה.

1. "אל לנו לדבר על ששת המיליונים שנטבחו, ולא על מליון וחצי הילדים שנרצחו. אלא יש לדבר על שלוימל'ה, מוישל'ה, לאל'ה ושרהל'ה ...קל להבין את שהתרחש בשואה ולעבד את ה

קודם כל הספר הוא ספר חובה לכל יהודי! ספר נהדר,כתוב יפה ומרגש.
בחלקו הראשון של הספר ישנם תיעודים מצמררים מתוך מבט של ילד בשואה , ואי אפשר (לפחות אצלי זה היה כך) שלא לדמיין את עצמך בסיטואציות שהיה בהם <mark>הרב</mark> לאו כילד ומובאות בספר בפרטי פרטים. מ-ר-ת-ק !
בחלק השני המיקוד הוא יותר על תפקידיו הרשמיים שלו כרב עיר וכרב ראשי לישראל. נאמר פה באחת הביקורות שזה "טפיחה על שכמו שלו ומעין גאוותנות וטוב שלא היה נכ

כל כך <mark>הרב</mark>ה שנים תכננתי לקרוא את הספר הזה והינה כעת שנזדמנה ההזדמנות לא התאכזבתי. הספר מספר את סיפורו האישי של <mark>הרב</mark>, שמראות השואה ורציחתם של הוריו ובני משפחתו הטילו בו את חותמם בכל תקופת בגרותו עד עלייתו לכס <mark>הרב</mark>נות הראשית.

לרב יש יכולת רטורית סגולית כאילו היתה מנגינה היוצאת מחלילו של החלילן מהמלין. נראה שכוחו הרטורי של <mark>הרב</mark> מתעמעם קמעה במקצב של הספר. אירועי הספר המרגשים מספקים הצצה לסיפורו המופלא

לא <mark>הרב</mark>ה ספרים שנכתבים בצורה אוטוביוגרפית יצא לי לקרוא.
אך ספר וסיפור שובה לב כמו של <mark>הרב</mark> לאו שליט"א אי אפשר שלא לקרוא ולהניח בצד.
נכון שכל סיפור על השואה פורט לנו על נימי הלב,אז קל וחומר תיעוד היסטורי ואישי מעין זה.
הסיפור כתוב בצורה מצוינת,מובנת ואם <mark>הרב</mark>ה סימפטיה ואמפטיה לרב לאו שליט"א ולכל דור השואה.
אפשר להסתכל על הסיפור כעל תיעוד הסטורי ואישי של <mark>הרב</mark> לאו בפרט ועל כל מה שעבר על עם ישראל בכלל.

את הספר "אל תשלח ידך אל הנער" קיבלתי לפני מספר שנים כמתנה מאמי, שידעה שאני מעריץ את <mark>הרב</mark> לאו (בגלל המאמצים שהוא עושה לקרב בין דתיים לחילוניים במדינה).
הספר מספר את סיפורו של ישראל מאיר לאו, נצר לשושלת של רבנים, מילדות בפולין במחנה הריכוז בוכנוולד, דרך עלייתו לישראל, ובכל אחת ואחת מתחנות חייו עד להפיכתו לרב הראשי לישראל.
מרגש לראות שמי ששרד את השואה רק הודות לאימו, אחיו ואחד מהאסירים הרוסיים במחנה