בתקופה זאת אני פחות כותב. עסוק בתנועת החיים, עבודה והספר החדש שלי "אין לי מספיק מילים" שהגיע סוף סוף לחניות. הכתיבה והמילים שרחשו בי כנראה צריכים מנוחה ממני. בימים אלה אני קורא ספרים רבים וקורא הרבה. אספתי סביבי לא מעט ספרים מהחניות שנפתחו לאחרונה. מהספרייה העירונית השאלתי ספרים שאותם אני מניח על השידה ובערבים המאוחרים אני נשכב על המיטה הרחבה ומבקר בעולמות. לעיתים גם בבקרים לפני יציאה ליום עבודה

אני זוכרת הכל למרות שזה קרה לפני עידן ועידנים.
הולכים לסופר השכונתי, בני ואני לקנות קרחונים צבעוניים של "פופאי" כאלו שמקפיאים במקרר יממה שלמה ולמחרת אפשר לנשנשם מול הטלוויזיה. ילדי בן חמש שמח ומפזז, שר שיר שלמד זה עתה בגן וקופץ כמו תיש. בודק פרחים חדשים ומנסה לעקוב אחרי הפרפרים, ילד סקרן.
ואני מביטה בו בשמחה, נותנת לו לחקור מעט את הגינה הצמודה לבניין מגורינו וקוראת לו לבוא לתת לי יד, אנו עומדים

סיפור המסופר מפיה של אם על יחסה עם בנה היחיד. הסיפור פותח בכך שהאם מחכה לבנה שיצא לחופשה מהכלא. האם מסתתרת בפחד מפני הבן וכולה חשש מפני ביקורו הקרב ובא. ממה האם חוששת? מדוע הבן יושב בכלא? מה אופי היחסים בין האם לבן? על כל אלה הקורא מקבל תשובה במהלך הקריאה. הסיפור מורכב מקטעים קצרים של שניים עד שלשה עמודים, הם לא מסודרים ברצף כרונולוגי, כל קטע מתמקד בארוע שקרה במהלך חיי הילד ובעיקר כיצד השפיע הארוע

פנינה אמיתית לכל אוהבי רומן פסיכולוגי במיטבו.

מערכת יחסים סבוכה הנמשכת מילדות ועד זיקנה בין שתי חברות. האחת - מאד רציונלית, חזקה, שתלטנית ורגליה באדמה. ואילו האחרת פגועה בנפשה, רגשנית, עלה נידף ברוח.

מערכת היחסים הזו היא הרבה יותר מורכבת ממה שעלול להצטייר כפשטני מהצגת הדמויות כדבר והיפוכו, יש בה הרבה משחקי כוחות ורגעים בהם לא ברור מי החזקה ומי החלשה. בתוך כך עולות מהסיפור שאלות קיומיות רבות