הוא נקרא בפשטות מכאיבה "הזדמנות אחרונה לראות", וזה בדיוק מה שהוא: מבט אחרון ביצורים על סף הכחדה. חיות שבעוד חמישים שנה, ייתכן ויהיה אפשר לראות אותן רק באנציקלופדיות.

אני לא חושבת עליהם לעתים קרובות, על דרקוני הקומודו, למורי האיי-איי, הקקפו, דולפיני הבאיג'י או היונים הוורודות ממאוריציוס. כמין, אנחנו לא נוטים להרים מבט משרוכי הנעליים שלנו עצמנו בלי סיבה, ונדמה שתמיד יש משהו אקוטי יותר להתעסק בו.

#
ה-BBC מצליח איכשהו להפוך גם דברים איזוטריים לרלוונטיים עבור קבוצות גדולות של בני אדם, קרובים כרחוקים. כך קרה שבאופן מקרי (כנראה) צוּות אדמס כטרמפיסט "שלא מבין כלום" לזיאולוג, מארק קרווארדיין, בין השנים 1985-1989, כדי ליצור תסכיתי-רדיו (שהצליחו כנראה מעל ומעבר) ואת הספר הזה, שכולו עונג.

הגילוי הנאות במקרה הזה צריך להיות שלא באמת איכפת לי ממינים העומדים לפני כלייה. אני יודעת יופי לצקצק בשפתיי

לקראת סוף שנות ה- 90 טיילתי ברחבי העולם, ובמסגרת שיטוטי הגעתי לניו זילנד. דאז היה נהוג, בקרב תרמילאים, לטייל בטרמפים ולאור ניסיוני המוצלח והקודם בטרמפים כחייל בארץ וכתרמילאי באוסטרליה, בה טיילתי טרום הגעתי לניו זילנד, החלטתי שאמשיך בשיטה הנוכחית.
בוקר בהיר אחד עמדתי בשולי הכביש המהיר המוביל מאוקלנד (עיר מרכזית באי הצפוני של נ.ז) וניסיתי לתפוס טרמפים דרומה.
לשמחתי הרבה וגם להפתעתי עצר לידי רכב B.

כאוס מבריק שעובד נפלא

אם אתם אוהבים הומור בריטי מוזר, תעלומות לא שגרתיות וקצת פילוסופיה קוונטית על הדרך הספר הזה בול בשבילכם. <mark>דאגלס</mark> אדמס (יוצר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה) מוכיח שוב שאין גבול לדמיון.

הסיפור נראה מבולגן בהתחלה, אבל כמו דירק ג'נטלי עצמו הוא מאמין בקשר ההוליסטי בין כל הדברים, ובסוף הכל מתחבר בדרך מפתיעה, מצחיקה ומבריקה. דמויות משוגעות, טוויסטים לא צפויים, ורוח שטות גאונית שמלווה כל

אנרכיה גאונית בתחפושת של ספר בלשי

אם היה אפשר לקחת את כל חוקי הכתיבה, לקפל אותם לאריזת נייר מרשרשת ולהשליך אותם מחלון בית הוצאה לאור, כנראה שהספר הזה היה נוחת ראשון על המדרכה. סוכנות הבילוש של דירק ג’נטלי אינו רק ספר, הוא חוויה תודעתית שמזגזגת בין גאונות ספרותית למוחו הבלתי ניתן לחיקוי של <mark>דאגלס</mark> אדמס. זו יצירה שלא הולכת לפי התבניות, אלא שואבת השראה ממודל הרבה יותר מתוחכם: כאוס מוחלט שנראה, איכשה

מעולם לא שמעתי על שפה בה קיים הביטוי - "שפוי כמו מתכנת עייף". אני לא חושב שזה מקרי, שכן מתכנתים עייפים לרוב הם לא ממש שפויים. הם אפילו מאוד לא שפויים. לרוב למתכנתים עייפים יש תכנית, הם מוציאים אותה לפועל, והתוכנית פועלת ללא רבב. כמעט. בעיקר. אולי יש בה קצת רבב פה ושם, אבל היא לא הייתה אסון גמור. למעשה, התוכנית שבדיוק סיימתי לכתוב זה עכשיו היא לא-אסון-גמור מוחלט מהסוג שאני ממש מרוצה שהצלחתי לכתוב.

לספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (הוצאת כתר, 2022) מאת הסופר הבריטי <mark>דאגלס</mark> אדאמס הגעתי מאוחר מאוד, אחרי גיל ארבעים. הספר תיאר את מסעו של בן כדור הארץ, ארתור דנט הבריטי, בחלל לאחר שכדור הארץ הושמד לשם בניית דרך מהירה יותר בחלל (מה שנקרא הבית שלכם מפריע אז נהרוס אותו). ארתור וחברו הטוב פורד (חייזר במסווה שחי בכדור הארץ מחופש לאדם כחמש עשרה שנים) נקלעים לשורת הרפתקאות מטורללות וכל שיש להם להיעזר בו הוא ס

איזה ספר נפלא. התרגום עילאי. השפה עשירה. והספר עצמו מלא הומור ויצירתיות שממש קשה שלא לאהוב אותו. דירק גנטלי הבלש ההוליסטי שבא להציל את העולם בעזרת קצת תושייה כובע רחב שוליים וקצת פיצה גם לא תזיק. הבלש ההוליסטי בספר שהוא לא סתם עוד ספר מד"ב הומוריסטי. הוא ספר נפלא. ותודה ענקית לכל מי שעזר להוציא אותו לפועל. אני מרגיש שמחובתי לתת פה קרדיט כי באמת התרגום נפלא. ועושה חשק לעוד. נראה לי אקרא אותו שוב בז

1:10 עכשיו. עניין הזמן הוא חשוב.
הביקורת הזאת לא היתה נכתבת בשעה של צלילות דעת. הספר הזה משתייך לקטגוריה "קטונתי מלגעת בשולי גלימתם", הספרים שלעולם לא אכתוב עליהם כי שום ביקורת לא תהיה ראויה להם, לא תעביר לקורא את עוצמת החוויה.
אבל מאוחר מספיק בשביל לשבש את המנגנונים שלי, והנה זה בא.
(וכן, הביקורת תהיה מקוטעת. וכן, היא תכלול הרבה ציטוטים. ולא, לא יהיו ספוילרים, אני חושבת שלא.
וכן, היא תהיה אר