#
לפני כמה שנים צפיתי בסידרה באותו שם. היא היתה מעניינת וקצבית ומילאה היטב את תפקידה כ"מעבירה את הזמן בסבבה". לא חשבתי עליה במיוחד, אז. כשהתחלתי לקרוא את הספר גיליתי שהסידרה מבוססת בצורה רופפת מאד על התחלת הסיפור. משם היא פנתה פנייה חדה לכיוון שונה, שיקסום יותר לאלה שמעדיפים לראות הרבה אקשן, יריות, התעללות, ואנשי קרטלי-סמים עם מבטא מקסיקני, קעקועים ומראה מסוכן של שפם+קרחת כמסמלי רוע.

טֶרֶסה מ

ספרי המתח הכי טובים הם אלו שהם בעצם ספר אחר, שמתחזה לספר מתח. שבהם השאלה "מי עשה את זה" או "למה עשה את זה" הן לא רלוונטיות באופן מובהק.
"מועדון דיומא" הוא ספר לאוהבי ספרים, ויותר מזה: מכתב אהבה אחד ארוך לספרים, אהבתם וקריאתם. קורסו הוא 'בלש ספרים', טיפוס לא ממש הגון ולא מאוד הירואי, שמאתר ספרים נדירים כמו מהדורה מקורית של דון קיחוטה או ספר תפילה עם תחריטים מימי הביניים, ולצורך כך הוא מסתובב בארכי

תמונת מלחמות

תערוכת צלמי עיתונות בינלאומית, ומקומית, שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, בלטה בצילומי מלחמות ואסונות, כמציאות חמקמקה שנלכדה בעדשת מצלמת צלם המלחמה, והפכה לסיפור אנושי קפוא בזמן.

הבטתי זמן רב, בשתי תמונות בתערוכה, מהופנט ונסער. אחר כך הבנתי שהתמונות נגעו בעמוקים שברגשותיי: חרדה, אובדן ועצב, או במשיכה הסמויה שלי לאסתטיקת מלחמה ומוות, באופן שהיא מעוררת בי פליאה ותדהמה, לרגע שבו החיים

ספר שונה ממה שהכרתי בכתיבה של הזמן האחרון.
זהו סיפור של שנים: מרסדס, אישה צעירה שעולמה והפתעותיו לפניה, ומקס, רקדן מיקצועי, נוכל שרמנטי בסיגנון ג'ימס בונד, מרגל לעת מצוא ו..פושע לעת מצוא.
הגבר הקלסי.
זהו ספר בן שני מרכיבים עיקריים: זמנים עברו, רטרו, עם חוקי התנהגות ומוסר משלהם: מותר לרמות אבל בשרמנטיות, לחיזור ורומן יש כללים, ביניהם האיטיות, המיסתורין ככלי להעצים את התשוקה.
וההוה שהוא הסתכלות

שנים רבות שמעתי על ארטורו פרז רוורטה,אך רק לאחרונה הזדמן לי לקרוא את ספריו."הצופן הפלמי" הוא ספר מתח מרתק,המשלב יסודות של חקר אומנות,דרמת פשע ושחמט.ב-1994 יצא אף סרט המבוסס עליו. עלילת הספר לא שגרתית,אלגנטית וסוחפת, והדמויות מעניינות וצבעוניות.במדריד של תחילת שנות ה-90 מתרחשים מקרי רצח מסתוריים,המשטרה חסרת אונים והמפתח לפתרונם טמון ביצירתו של צייר פלמי בן המאה ה-15. במהלך הקריאה נחשפים לתחומים כמ

הספר התחיל בצורה בינונית אך חביבה, עם דמויות חד-מימדיות אך נסבלות ועם שחזור ציור המגלה פרטים מפתיעים ומשתלב עם זמן ההווה של הסיפור. לא ציפיתי ליותר מידי, כן קיויתי להישאר באיזשהו סוג של מתח עד הסוף המפתיע (יש לציין שאני תמיד מופתעת בסוף של ספרי/סרטי מתח, לא משנה עד כמה אחרים טוענים שהוא צפוי).

בעמוד 142-143 נכתב כך:
"...היה לה הרושם, בכך יש להודות, שאם יקרה משהו רע, הוא יקרה לאחרים. מעולם לא

ספר הלל למשחק המלכים.
לאוהבי אומנות,מתח,שחמט וחידות הגיון-זהו הספר.
"השחמט כמשחק הוא דבר רציני וכדבר רציני הוא בסה"כ משחק"
הקורא מקבל עלילה מושכת עם רמזים מובנים לפענוח.
סוף לא צפוי עם קריאה מהנה.