קשה לי להתחיל לכתוב על הספר זה בלי לדבר קודם על <mark>גבריאלה אביגור-רותם</mark> ועל הספרים הקודמים שלה.
גבריאלה אביגור רותם היא אחת הסופרות הישראליות האהובות עלי ביותר.
אמנם את "מלך זהב ודם" שלה לא צלחתי ואת "מוצרט לא היה יהודי" שלה קראתי לפני שנים ולא מספיק זוכרת, אבל את חוויית הקריאה של "חמסין וציפורים משוגעות" אני זוכרת היטב: זה היה הספר הראשון בסגנון זרם התודעה שקראתי, אי אז כסטודנטית, על הדשא של הר הצו

ספר חדש של <mark>גבריאלה אביגור-רותם</mark>!
אני מאוהבת בכתיבה של <mark>גבריאלה אביגור-רותם</mark>.
לחלק מהספרים שלה לקח לי זמן להיכנס, הייתי צריכה להכריח את עצמי לקרוא את העמודים הראשונים עד שנכבשתי ולא יכולתי להפסיק לקרוא.
רוב הספרים שלה כתובים בסגנון זרם התודעה, בלי הקדמות והסברים, הקורא מוזמן לקפוץ ישר לתוך הזרם, עולם של אסוציאציות וקפיצות מדבר לדבר, בין אירועים ודמויות.
רק אחרי כמה עמודים אפשר להתחיל להפריד, לקטל

<mark>גבריאלה אביגור-רותם</mark> (בת 76) סופרת וגם משוררת, כותבת בסגנון "זרם התודעה". כמו הסופרת צרויה שלו. ומי שאוהב- אוהב, ומי שלא- לא. ולאלו שאוהבים, החוויה דומה לשחייה בים של אותיות ומילים. לרגע אתה עסוק בחתירה, שחיית חזה, או פרפר, ברגע הבא אתה צף על המים, ובבא אחריו אתה כבר נוסק מעלה, ושוב צולל למעמקים. עטוף במילים, הברות, הגיגים, מילות קריאה, מילות שאלה, מילות שייכות, כינויי גוף, מילות שלילה, מילות תוכן

כניסה ללב החמסין בספר היא כמו לחזור לילדות ולנבור בתוך קופסת אוצרות של ילדים.

המילים הן גולות צבעוניות,שברי חרס עלומים,חלוקי נחל,פרפר מיובש,כפתורים בשלל צבעים ושברי זכוכיות-שמי הים המלוח החליקו והפכו לאבנים נוצצות ויקרות ערך.
ציפורים מגונדרות,אדמה לחה וטחובה מן הגשם,קרני שמש המלחכות את דרכן מבעד לענפי העץ הכבדים ונופלים על האדמה
בנונשאלנטיות מיסתורית כאותו תלתל של שחקנית הוליוודית...

סיפו

הורדוס - שונאים אוהבים

הורדוס הוא מותג היסטורי. הגדול, כך כונה מי שהיה בן חסות שליטי רומא, אחד שידע להלך בין הטיפות ולהמר על השליט הנכון בפלונטר התככים הרומאי מרובה המדנים. אוגוסטוס הקיסר הרומאי, שהורדוס היה בן חסותו, תיאר אתו באמצעות ביטוי בלתי נשכח: "עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו", ביטוי שלא היה רחוק מהמציאות לשליט שלא חס אפילו על בניו ואשתו, צאצאי משפחת החשמונאים המיוחסת, אותם הוא דאג

מאז "מוצרט לא היה יהודי" אני שמח על כל ספר שיוצא תחת ידה של <mark>גבריאלה</mark> אביגור רותם. כשהבחנתי בו בחנות הספרים, רכשתי אותו, כשציפיותיי היו להנאה מספרות טובה.
ואכן תחילת הספר לא איכזבה.
גיבורת הספר היא: ראשונה (שם של ילדה!), שגילה הוא בין 7-8, החיה בקיבוץ של פעם, עם לינה משותפת בבית הילדים, ועוד סממנים של פעם. ילדה חכמה, ידענית, מקשיבה, ומתרגמת את דברי המבוגרים על פי הבנתה הילדותית, ועל פי חלומותיה.

מזמן לא נהניתי כל כך מקריאת ספר. הספר אינו פשוט לקריאה - יש בו דמויות רבות המקושרות ביניהן, יש בו רבדים לשוניים ולדמויות אחדות יש קול ייחודי בסיפור - עברית ברבדים שונים, ספרדית ולאדינו מעורבות בשיחה, פתגמים עסיסיים וציטוטי מקורות חז"ל.
הדמות המרכזית בסיפור היא אוריאנה, אישה בת שישים ומשהו, החווה את התרפטות הגוף ואת אובדנן של מערכות היחסים העיקריות בחייה. אימה שהייתה מנוכרת לה כל חייה קבורה בבית

בעקבות ספר זה ותחושותי מקריאת ספרים אחרים, אני מתכבד להציג כללי יסוד לבחינת ספר כבר בדיפדוף ראשון בו.
- לקחת את הספר.
-לבחור עמוד אקראי בו.
- לבחון את אורך המישפטים.
במידה ואורך משפט עולה על חצי עמוד לחזור על דגימה זאת בכמה עמודים אחרים.
אם התופעה חוזרת , נא לחשוב על העומס שמטיל הכותב/ת על הקורא.
בחינה נוספת היא ספירה כמעט טכנית של הדמויות המופיעות בדף כפול, אם בדף כפול מופיעות יותר מארבע ד

מידע: 3- דחוס מדי
תובנות- 2 – לא משהו
אוירה – 2 – לא משהו

בתי נסעה באוטו שלה, יחד עם חברתה, מתמחה ברפואה, לחיפה ובדרך עשתה תאונה.
קיבלתי, טלפון מבוהל מהחברה, שהיו בו צעקות ובכי ולא הצלחתי להבין דבר, כי היא ניסתה להעביר כמות עצומה של מידע ורגשות במהירות אפשרית.
כשראיתי כי הדבר נמשך יותר מדי זמן, להבנתי ולקיבולתי, ציוויתי על החברה, להפסיק את השיחה, להרגע מעט ואחזור אליה כעבור זמן קצר.
הדבר ה