אל תקראו את הסקירה הזו. היא ארוכה, משעממת ומלאת ספויילרים. למרות שעדיין לא התחלתי לכתוב, ואפשר שיהיה זה קצר, מעניין ונטול ספויילרים. מי יודע.
אבל את ההמלצה שלא לקרוא, מאחוריה אני עומד.

- שומע?
- שומע.
- מאוחר עכשיו בלילה, היקום כולו ישן, אבל אני קורא את הספר הזה, ממש עכשיו, שזה מוזר מאד, מה פתאום אני קורא דברים כאלה.
- ומה פתאום באמת?
- אתה הקרית אותו לפני.
- מה זו המילה הזו?
- מלה, א

<mark>ורד מוסנזון</mark> כתבה אותו כשהייתה בערך בת 19
יש שם משהו בשירים - סיפורים שלה, שמצליח לעבור ולגעת.
כתיבה מהבטן, ניראת כאילו לא עברה שום עריכה או סינונים - וזה נאמר לזכותו של הספר כי התוצאה מרגשת.

סיפור משפחת מוסינזון מענין כתוב היטב ונראה שגם בת המשפחה ירשה את כישרון הכתיבה מהסב.
אמנם זה סיפור משפחתי פרטי אבל נושא בתוכו תובנות על החיים של חלוצי העליה השניה. אנחנו מיפים ומהדרים את הדור החלוצי הזה אבל המציאות היתה מאד אפורה קשה ומלאה מאבקים פוליטיים. בתוך האוכלוסיה הזעירה שהיתה פה היה מאבק בין הותיקים לחדשים בין אנשי העיר לאנשי המושבות בין הסוחרים לחקלאים שבקושי התפרנסו. מסתבר ששיוויון אף

גם אני, כמו נערות רבות בישראל, התמכרתי לשירי של <mark>ורד</mark> מוסינזון ב'דברים שצריך לעבור'. והנה כשלושים שנה אחרי, הוציאה <mark>ורד</mark> ספר שירים נוסף. כשראיתי אותו בחנות הספרים, תהיתי את הקסם נשמר. לאחר התלבטות רכשתי אותו ולא התחרטתי. אני לא יודעת אם <mark>ורד</mark> מוסינזון נחשבת למשוררת ישראלית דגולה, אבל מה שבטוח הוא ששיריה מצליחים פשוט לגעת בי. אולי אף יותר משיריהם של משוררים שכן נחשבים.

ספרון קטן, מקסים ומיוחד.
יוצר מפגש מעניין בין איור למילה הכתובה.
שמחתי לקרוא.

את רוב הספרים שאני קוראת אני מעבירה הלאה, אבל יש מספר מצומצם של ספרים שאני רוצה שיישארו איתי.
הספר הזה הוא אחד מהם
הוא פותח לך את הלב, גורם לך לשקוע בגעגועים לדברים שלא בהכרח הכרת
ספר שירה מקסים ופשוט וזה מה שעושה אותו כ"כ קסום
הספרון הקטנטן הזה מראה מה ראשה של נערה בת 19 יכול לרקום...
פשוט תענוג