מישל פוקו

מישל פוקו

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (61):
ספרים שאני רוצה לקנות, ספרי עיון, ספרים שצריך לקרוא, נקרא ב 2012, הספיקותי, הגות, פמיניזם, נשים, מגדר, פרסומת, צריך לקרוא, רוצה לקרוא , להשיג ולקרוא, לרכישה, wish list - עיון, המדף הקווירי- פרוזה ותיאוריה, ספרים שאני רוצה לקרוא כשיהיה לי זמן, מור, הגשם שלנו טרם בא, חדשה, מוכר-יניב 30, עוד ...
1.
מישל פוקו (1984-1926), פילוסוף והיסטוריון צרפתי, הוא מן הדמויות הבולטות במחשבה האירופית והעולמית שלאחר הסטרוקטוראליזם. "תולדות השגעון בעידן התבונה``, ספרו הראשון המתורגם לעברית, הוא החשוב והייצוגי שבכתביו. תוך כדי תיאור השקפות שונות על השגעון בתרבות המערב מדגים פוקו בספר זה את המתודה ה``ארכיאולוגית`` או ה``גניאלוגית`` שלו. מתודה זו מאפשרת ביקורת על מבנים חברתיים מושרשים ומובנים, כביכול, מאליהם, על ידי חישוף היחסי, ההיסטורי והשנוי במחלוקת הניצב מאחוריהם. במרכז עניינו של ספר זה עומד המוסד הפסיכיאטרי, ופוקו מראה כי החברה האנושית עשתה תמיד שימוש בשעירים לעזאזל כדי להגדיר את ה``נורמאליות`` של האחרים. בימי הביניים היו אלה המצורעים, ובעידן התבונה - המשוגעים. פוקו רואה ועוקב אחר תפיסותיה המשתנות של החברה את השגעון, מראיית המטורפים כגיבורים טראגיים ועד לכליאתם הברוטאלית כפושעים. ספר זה, שהיה אחד ממקורות ההשראה של התנועה האנטי פסיכיאטרית בשנות השישים והשבעים, עורר פולמוס ער והוכר כבעל השלכות חשובות במדעי החברה, ובעיקר בסוציולוגיה, כמו גם בפילוסופיה ובהיסטוריה של הרעיונות....

2.
כמו לבנת חבלה קטנה הונח הספר הזה על מדפי חנויות הספרים בפריס ב- 1976. כשהתפוצץ המטען נפרצו דרכים חדשות לחשוב על מין וגוף, תשוקות וסטיות, וידוי ואמת פנימית, ידע וכוח, ניהול של חיים וכלכלה של תענוגות. בתחומי הפסיכותרפיה, הפמיניזם, הפילוסופיה הפוליטית ולימודי התרבות מהדהדים הדי אותו פיצוץ עד היום. המיניות לסוגיה היא תוצר חברתי והיסטורי, קובע פוקו, היא שייכת לתרבות המודרנית ולא לטבע האנושי. המין אינו נושא בחובו שום אמת נסתרת, אם יש לכל אחד מאיתנו אמת חבויה, פרטית ואותנטית, הנוגעת למיניותו, היא הושתלה בו על-ידי מנגנונים חברתיים. מי שמזמין אותנו למסע של שחרור בדרך אל האמת החבויה הזו שותף לאותם מנגנונים לא פחות מאלה שאוסרים, מצנזרים ומדחיקים, וכל זה הוא רק חלק ממערך שלם של ידע וכוח הפועל בחברה המודרנית בלי מרכז ברור ומנהל את גופו ואת חייו של כל יחיד ואת חיי האוכלוסיה כולה. מישל פוקו היה מגדולי ההוגים הצרפתים בני דורנו. בין ספריו: "תולדות השיגעון בעידן התבונה", "המלים והדברים", "לידת הקליניקה" ו"לפקח ולהעניש"....

3.
מישל פוקו, "דייר קנאי של המרחב", מנסח בהרצאה שנשא בשנת 1967 בפני קהל ארכיטקטים - "על מרחבים אחרים" - כמה מעקרונות העימות עם "צאצאיו האדוקים של הזמן". הרצאה זו מתחקה אחר השלכות המעבר ההיסטורי שהתרחש במאה ה20 - ממחשבה המאורגנת לאורר ציר הזמן (השושלתי, ההכרחי) למחשבה המאורגנת לאורך ציר המרחב (החוזי, המקרי), כשגיבורה המרכזי הוא מושג ההטרוטופיה. ההטרוטופיה, קובע פוקו, מהווה תנאי לקיומם של חיים חברתיים. באמצעותה מאבד ההמון הסתמי את צורתו המגובבת ומתעצב בדמותה של חברה בעלת הבדלים, גוונים והיררכיות הנרשמים בצורת יחידות סגורות של מרחב וזמן. יחידות אלה הן חלק מן המרחב החברתי, אר הן נבדלות ממנו באופנים שונים. המוזיאון, בית המשוגעים, הארכיון, בית הסוהר, היריד או הרכבת כל אלה הם חלק מן ההטרוטופיות שאותן מתאר פוקו בגניאלוגיה של השיגעון והתבונה ("תולדות השיגעון בעידן התבונה") או בגניאלוגיה של הענישה ("לפקח ולהעניש"). הקובץ הנוכחי כולל גם שני ראיונות בנושא המרחב, שנערכו עם פוקו כעבור שנים תוך התייחסות לעבודתו המאוחרת. אריאלה אזולאי, שתרגמה והוסיפה אחרית דבר, מלמדת תרבות חזותית ופילוסופיה צרפתית בת זמננו באוניברסיטת בר - אילן ובבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה. ספרה האחרון, "ימים רעים - בין אסון לאוטופיה", שנכתב במשותף עם עדי אופיר, ראה אור בהוצאת רסלינג....

4.
אך מה מסוכן כל-כך בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבוריהם הולכים ומתרבים עד בלי גבול? היכן אפוא טמונה הסכנה?" מישל פוקו לימד בקולז' דה פרנס מינואר 1971 ועד למותו ביוני 1984. להוראה בקולז' דה פרנס ישנם כללים ייחודיים: על המרצה לתת 26 שעות בשנה שמחציתן יכולות להינתן כסמינרים; על המרצים להציג בכל שנה מחקר מקורי חדש; ההשתתפות בשיעורים ובסמינרים חופשית לחלוטין ואינה מצריכה הרשמה, תואר או תעודה אקדמיים. ההרצאות של פוקו נערכו בכל יום רביעי מינואר ועד לסוף מרס לפני שני אודיטוריומים מלאים בשומעים ובמכשירי הקלטה. את ההרצאה הפותחת ("הרצאת הבכורה") נשא פוקו לפני תחילת סדרת ההרצאות הראשונה, ב- 2 בדצמבר 1970. להבדיל משאר ההרצאות שנשא בקולז' דה פרנס, שהתחילו לראות אור ביוזמת יורשיו רק ב- 1997 (עם יציאתו של הכרך "צריך להגן על החברה" שמאגד את ההרצאות של 1975 ? 1976. מאז יצאו עוד שלושה כרכים ובסך הכל צפויים לצאת כשלושה עשר), זוהי ההרצאה היחידה שמישל פוקו בחר להוציא לאור בחייו כספר....

5.
הארכיאולוגיה של הידע (1969) של מישל פוקו (1926 - 1984) אשר נחשב לאחד הספרים המבריקים ביותר שנכתבו בהגות של המאה ה - 20, עומד בתווך שבין שתי תקופות המחשבה העיקריות שלו: בין הראשונה, שכוללת את תולדות השיגעון בעידן התבונה", "הולדת הקליניקה" וה"מילים והדברים", לבין השנייה הכוללת את "לפקח ולהעניש: הולדת בתי הסוהר" ושלושת כרכי "ההיסטוריה של המיניות". בספר זה מבקש פוקו להזים את הטענה שהושמעה רבות ביחס לעבודתו המוקדמת, ולפיה במקביל ללוי - שטראוס ולאקאן גם הוא נמנה על האסכולה הסטרוקטוקליסטית המבקשת לחשוף, באמצעות האנליזה הלשונית, את מבני העומק של התודעה האנושית. "ב"הארכיאולוגיה של הידע" מעמיד פוקו את המתודה שתבדיל אותו סופית מהסטרוקטורליזם, גם דרך ביקרת ספריו המוקדמים וגם דרך הנהרת המונח "ארכיאולוגיה". פוקו חותר כאן לקראת פילוסופיה של ההיסטוריה המוצבת בשבר שבין האפיסטמולוגיה לבין באונטולוגיה ושבעמצעותה ניתן יהיה לחדור ולהעמיק את החידה הניטשיאנית על אודות ההווה הנוכח בין כוח לידע....

6.
הולדת הקליניקה (1963), אשר נמנה עם חיבורי המופת של מישל פוקו, הוא ספר מטריד – הופעתו שינתה באופן רדיקלי את ראייתנו את הידע והפרקטיקה הרפואיים. שכן ספר זה מערער על ראייתנו את המדע בכלל ואת הרפואה בפרט כתהליך מתמיד של גילוי האמת. פוקו מבקש להסביר את ההיסטוריה של הידע כמערכת שיחית המורכבת מפרקטיקות, שפה וחוקים – לא כביטוי לפעולה המודעת של סובייקט אוטונומי. בהולדת הקליניקה מבקש פוקו להפריך את ההיסטוריוגרפיה הליברלית של הרפואה, זו אשר הסבירה את התפתחות הרפואה לאור השקפות הנאורות שקשרו בין חירות לידע. לטענתו, "בהיסטוריה של הרפואה, לאשליה זו יש כיוון ברור: היא פועלת כהצדקה רטרוספקטיבית [...] מיום שהוסכם שהפגיעות מסבירות את הסימפטומים, ושהאנטומיה הפתולוגית היא היסוד לקליניקה, היה צורך להמציא היסטוריה משופצת שבה פתיחת הגופות, כדרישה מדעית לפחות, קודמת לתצפית – הפוזיטיבית אחרי הכול – בחולים; היסטוריה שבה הצורך להכיר את המת היה קיים כבר כאשר החלה ההתעסקות בהבנת החי. כך, מלא כלום, הומצאה לה קנוניית נתיחה אפלה, כת האנטומיה הלוחמת והסובלת, שרוחה הנסתרת היא זו שכביכול אפשרה את הקליניקה לפני שרוח זו עצמה צפה והתגלתה בפרקטיקה הסדירה והמותרת של האוטופסיה המבוצעת לאור יום". הולדת הקליניקה אינו חיבור "נגד הרפואה" או "בעד הרפואה", אלא מחקר ביקורתי על התנאים שאפשרו את צמיחתו של שדה ידע חדש: הרפואה הקלינית המודרנית. ספר זה אינו פונה למי שעוסק בהיסטוריה של הרפואה בלבד, שכן הוא בעת ובעונה אחת ספר על ההיסטוריה של הרפואה המודרנית, הסתכלות ביקורתית על ההיסטוריה של הרעיונות וניתוח ביקורתי של כינון הסובייקט המודרני כתופעה פנימית לשדה השיח. לספר מצורפת הקדמה מאת ד"ר דני פילק מאוניברסיטת בן גוריון. תרגום: נועם ברוך...

7.
8.
9.
10.
הארכיאולוגיה של הידע (1969) של מישל פוקו (1926-1984) אשר נחשב לאחד הספרים המבריקים ביותר שנכתבו בהגות של המאה ה-20, עומד בתווך שבין שתי תקופות המחשבה העיקרית שלו: בין הראשונה, שכוללת את "תולדות השיגעון בעידן התבונה", "הולדת הקליניקה" ו"המילים והדברים", לבין השנייה הכוללת את "לפקח והעניש: הולדת בתי הסוהר" ושלושת כרכי "היסטוריה של המיניות". בספר זה מבקש פוקו להזים את הטענה שהושמעה רבות ביחס לעבודתו המוקדמת, ולפיה במקביל ללוי-שטראוס ולאקאן גם הוא נמנה על האסכולה הסטרוקטורליסטית המבקשת לחשוף, באמצעות האנליזה הלשונית, את מבני העומק של התודעה האנושית. ב"הארכיאולוגיה של הידע" מעמיד פוקו את המתודה שתבדיל אותו סופית מהסטרוקטורליזם, גם דרך ביקורת ספריו המוקדמים וגם דרך הנהרת המונח "ארכיאולוגיה". פוקו מעצב כלי ניתוח היסטוריים חדשים, הבנויים על אנליזה ארכיאולוגית של הידע השיחי, אשר עוסקים בעיקר באופני ההיווצרות של ארכיב הישע עצמו, פוקו חותר כאן לקראת פילוסופיה של ההיסטוריה המוצבת בשבר שבין האפיסטמולוגיה לבין האונטולוגיה, ושבאמצעותה ניתן יהיהלחדור ולהעמיק את החידה הניטשיאנית על אודות ההווה הנוכח בין כוח לידע....


החיים הפוליטיים, הסוציולוגיים, הפילוסופיים או ההיסטוריים של אדם חושב מתחלקים ללפני ולאחר היתקלות בהוגה מסוים. כאלה הם לדוגמא פרויד או מר... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
למען האמת לא אהבתי. יש הרבה נקודות מעניינות - אבל יש הרבה ספרים שכדאי לקרוא לפני שמבזבזים את הזמן על ספר זה. מאכזב.... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ