לפני למעלה מחצי שנה קראתי את הספר הנהדר, המתוחכם והמבריק הזה. רציתי לפני כמה ימים לכתוב עליו ביקורת, אבל חצי שנה זו תקופה ארוכה בשביל קשישה כמוני ולכן ההחלטתי לקרוא אותו שוב לפני ביצוע המשימה.

ג'ייקוב פינץ' (ע"ש אל תיגע בזמיר) בונר (קיצור של ברנשטיין, עכשיו אתם מבינים לאיזו אומה הוא שייך) (מרוב סוגריים אני צריכה להתחיל את המשפט שוב) ובכן, ג'ייקוב המתקרא ג'ייק חיבר ספר אחד שנחשב הבטחה בקרב החוג

#
ג'ק לונדון נהג לקנות רעיונות לסיפוריו מסינקלר לואיס. כל רעיון עלה לו 7.5 דולר, ואם לשפוט לפי מה שקראתי ממנו, הסיפורים שנכתבו לפי הרעיונות הקנויים היו כנראה מוצלחים ואיפשרו לו להתפרנס מהם היטב. איך הרגיש לואיס, כשקרא את הספרים המוצלחים שלא הוא כתב? מן הסתם לעס את עצמו ובלע את מררתו. זה, לכאורה (לא באמת), נושא הספר הזה. מאוסים בעיני אלה המנצלים כישרון של מישהו אחר כדי להשיג רווחים לעצמם. אם כי רק

ג'ייקוב בונר הוציא לאור ספר אחד, די מצליח, ומאז הוא מנסה ללא הצלחה לשחזר את תהילתו הזמנית. הוא מחלטר בכל מיני עבודות של מנטורינג, עריכה ולימוד כתיבה והולך ומתייאש מהסיכוי להצליח להוציא עוד ספר טוב.
אחד מתלמידיו, בחור שחצן ולא נעים בשם אוון פארקר, מגיע לתוכנית בה ג'ייקוב מלמד כתיבה אבל מודיע לג'ייקוב מראש שהוא לא באמת רוצה ללמוד שום דבר, הוא כבר יודע לכתוב ולא רק זה - יש לו עלילה כל כך מוצלחת שההצ

ספר מתח לא מותח במיוחד אבל גם כזה שלא לוקח את עצמו ברצינות. הדמות הראשית קצת חלבית ונראה שהכל הולך לו בקלות עד שהוא מסתבך. זה כתוב כמו סרט או סדרה בינונית בטלוויזיה, הקריאה זורמת אז אפשר להעביר איתו את הזמן מבלי לצפות ליותר מידי.